הרה"ג רבי ישראל ליוש שליט"א
"וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא י"ח, ל')
הגמרא לומדת ש'קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף', שכן כתוב בתהילים 'נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו' ובסמוך כתוב 'לגוזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו'.
וביארו המפרשים שהדמיון בין קריעת ים סוף למזונותיו של אדם, שבקריעת ים סוף עמדו בני ישראל נבוכים, סגר עליהם המדבר, ים מצד אחד, מצרים מצד שני, בצדדים חיות רעות ומדבר, ואין להם להיכן לברוח. לאיזה צד שלא יפנו הם עלולים להיתקל במכשול, ובסופו של דבר הישועה באה ממקום לא צפוי, בזכות ביטחונו בהקב"ה של נחשון בן עמינדב שקפץ למים, ה' עשה נס גלוי ונקרע הים ובני ישראל עברו ביבשה בתוך הים, על כיוון ישועה זה ועל הנס הזה, הם כלל לא חשבו. כך גם בעניין הפרנסה, האדם מנסה להתפרנס מכאן ומכאן, והישועה רחוקה. ורק כאשר שם ביטחונו בקב"ה ומבין כי הוא עצמו אינו המושיע, פתאום תבוא לו הפרנסה ממקום אינו צפוי שכלל לא חשב עליו.
מסופר על הבית הלוי שפגש פעם באחד מתלמידיו, לאחר תקופה ארוכה שלא נפגשו. שאל אותו הבית הלוי: 'מה אתה עושה?' ענה לו התלמיד: 'אני מנהל עסק, וברוך ה' פרנסתי מצויה ברווח'.
לאחר כמה דקות, שואל אותו שוב רבו הבית הלוי: 'מה אתה עושה?', ושוב התלמיד – שחשב שהבית הלוי לא שמע את תשובתו – ענה לו: 'אני מנהל עסק'. עברו עוד כמה דקות, וכשיח של חרשים שוב שואל אותו הרב את אותה שאלה: 'מה אתה עושה?', והתלמיד עונה לו: 'כבר אמרתי לרב שאני מנהל עסק'.
אמר לו הבית הלוי 'תלמידי היקר! שמעתי את תשובתך כבר בתחילה, אבל אני שאלתי אותך מה אתה עושה, ואילו אתה עונה לי מה הקב"ה עושה… הרי פרנסה משמיים והיא מעשה ידיו של הקב"ה, וכוונתי בשאלתי היתה מה עם הלימוד שלך? מה עם הקביעות עיתים לתורה שלך? והאם ה'יראת שמיים' והתפילות שלך הם כדבעי?'
כשנשא הש"ך את אשתו, הבטיח לו חמיו שיהיה סמוך על שולחנו עשר שנים, כדי שיוכל להמשיך לגדול וללמוד בשלוה, ללא טרדות פרנסה.
רגיל היה חמיו של הש"ך לנסוע שבועיים בשנה ליריד, שם היה קונה סחורה בזול, ובמשך השנה כולה היה מוכר אותם ביוקר, ומההפרש היה מתפרנס. והנה בשנה זו של נישואי בתו עם הש"ך, חלה במשך השבועיים בהם התקיים היריד ולא יכול היה לנהוג כמנהגו ולנסוע ליריד, בצר לו קרא לחתנו הש"ך וביקש ממנו שיסע במקומו, 'בחור כישרוני אתה' – אמר חמיו לחתנו – 'אין ברירה, מוכרח אתה לנסוע במקומי, הרי פרנסתנו בשנה כולה תלויה בכך'. בלית ברירה נענה הש"ך למבוקשו של חותנו ויצא אל דרכו לעבר היריד.
ההצלחה האירה לו פנים, והרווח שיצא מעסקאותיו היו כפולות ומכופלות מזו של חמיו, מהרווחים בשנה זו יכולים היו להתפרנס עשר שנים ולא רק שנה אחת, כפי שהיה כאשר חמיו היה נוסע אל היריד.
ראה חמיו של הש"ך כי חתנו ממולח הוא, וכי הוא מוצלח בעסקים אלו, הציע לו הצעה: 'הבה ונעשה עיסקה שתהיה משתלמת לשנינו, אני מתחייב לפרנס אותך לא רק עשר שנים כפי שהבטחתי בחתונה, אלא אפרנס אותך כל ימי חיי, ובתמורה לכך סע אתה ליריד רק למשך שבועיים בשנה, כדי לרכוש את הסחורה שאמכור כל השנה'.
אולם הש"ך סירב להצעת חמיו, והסביר לו שהפסוק בשירת הים כבר לימד אותנו שזו הצעת היצר הרע שאסור להקשיב לה, שהרי כתוב 'אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל', 'אויב' הוא אויבו הגדול של האדם הלא הוא היצר הרע, והוא הרי ודאי אינו מעוניין שהש"ך יהיה שקוע בלימודו כהרגלו, ולכן הוא אומר 'אשיג אחלק שלל' אשיג את מבוקשי שהש"ך יפסיק מלימודו, ע"י שאתן לו להרוויח ולחלק שלל, ומרוב הצלחתו בפעם הראשונה, אצליח לשלוח אותו גם פעם שניה ושלישית עד ש'תמלאמו נפשי' הוא כבר יהנה מהעניין, ובכך אהפוך אותו לסוחר משולם, ובהמשך 'אריק חרבי תורישמו ידי' עוד אהפוך אותו לעני ואביון'.
'לכן' – סיים הש"ך את דבריו לחותנו – 'אנא ממך אל תבקש ממני לעשות איתך עיסקה זו, כי הלא היא הצעת היצר הרע'.