הרב אברהם פוקס
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (ויקרא כ"ו, ג')
וברש"י: שתהיו עמלים בתורה. ציווי זה, אומרים המפרשים נאמר על כל מקום ובכל זמן, וכל אחד לפי ענינו והשגותיו.
האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, איבד בשואה הנוראה את אשתו ואחד עשר ילדיו, אך גם שם במחנה ההשמדה באושוויץ הקפיד לשמור על כל תרי"ג מצוות ולהיות שקוע בלימוד התורה ובעבודת ה'. ר' אברהם יעקב קיש ז"ל, אוד מוצל מאש, היה יחד עמו בצריף, והיה מספר על הנהגותיו שם. בזמן סעודה שלישית עת רעוא דרעוין, היה נוהג האדמו"ר לומר דברי תורה כבימים ימימה בשבתו על כס האדמורו"ת בעיירה קלויזנבורג. כמובן שלחם משנה ושאר מאכלים לסעודה שלישית לא היו בנמצא, אך דבר תורה היה גם היה ובהידור רב.
בשבת פרשת חוקת פתח הרבי בפסוק "זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר" והעלה את קושיית המפרשים, שלכאורה היתה צריכה התורה לומר "זאת חוקת הפרה", שהרי פרשה זו מלמדת הלכות פרה אדומה?! ותירץ הרבי, שהפסוק מלמד אותנו היאך ילמד אדם תורה על מנת שתהיה כמונחת בכיסו, ויש לכך שלושה אופנים: יחזור מאה ואחד פעמים, יצייר לעצמו את שם הוי"ה בשעת לימודו, כלומר, שידע שהוא לומד כי כך צוה ה', וכן שלימודו יהיה בקול, וזה אשר נרמז בפסוק, זאת חוקת התורה, כיצד הוא חוק לימוד התורה? "צוה" – בגימטריא מאה ואחד, "ה'" – שיחשוב שהוא לומד לה', "לאמור" – לומר בפיו, אלו היו דברי התורה של האדמו"ר במחנה ההשמדה.
הסיפור הבא התרחש לפני כמחצית השנה בחודש אלול תשע"ו:
יצחק הוא סוכן של חברת תבלינים, נכנס ויוצא בשערי חנויות ומרכולים, כשתפקידו הוא לרשום איזה מוצר מתחיל להתרוקן מהמדף בחנות. עוד לפני שהתור בקופה המהירה מתקדם, הוא כבר בחוץ. העבודה רבה ב"ה, אך יצחק אינו מתלונן חלילה, הוא מודה להשם בכל יום ויום על כל הטוב שהוא מרעיף עליו, ועל הברכה השרויה במעשה ידיו, ולא פוסק להודות לה' על כל הטוב – הגשמי והרוחני, אם כי הוא מוסיף שיש מקום לעוד רוחני. גם לגשמי אינו מתנגד, ובזמן שנותר לו, אינו יכול ללמוד הרבה, אבל ללכת לשיעור תורה קבוע שום דבר לא יעצור בעדו, ואת העונג שהוא שואב מן השיעור הוא מפזר בנדיבות בביתו ובכל מקום בו נמצא.
את אהבתו לתורה ויראת השמים שלו, קיבל יצחק מסבו הרב יעקב יפרח זכר צדיק לברכה, רב המושב "גפן" שנפטר לפני כחמש עשרה שנה. הדבר ארע לפני כשמונה חודשים, וליתר דיוק בב' באלול, יום ראשון של סליחות כפי מנהג עדות המזרח, הוא פתח את יום עבודתו בנסיעה לכיוון מרכז הארץ, כשלפניו מספר חנויות לא מבוטל ובתכנונו לשוב מוקדם לביתו, שכן למחרת עליו לקום לפנות בוקר לאמירת סליחות.
הוא מגיע לחנות הראשונה ברשימה, מחנה את רכבו במהירות, נכנס, רושם ויוצא. ממשיך לסופרמרקט הבא, שם הוא כבר לא מצליח לחנות במהירות, כיון שהחניה מלאה עד אפס מקום, עוד סיבוב ועוד סיבוב ושום מכונית לא מראה סימנים שהיא בדרך לצאת מהחניון. "אין ברירה", אומר יצחק לעצמו, "אשאיר את הרכב בחניה המסומנת ב"אדום לבן" ואזדרז לפני שפקח החניה יגיע", אמר ועשה.
כששב אל רכבו, עוד הספיק לראות את זנב האופנוע המתרחק ממכוניתו כשעל שמשת הרכב מתנוסס לתפארה דו"ח חניה. "הפסדתי את כל ההכנסה היומית", חשב לעצמו בעוגמה, תוך שהוא מנסה בקושי רב לקבל את הדין באהבה. בחנות הבאה כבר היה שקול יותר, והעבודה התנהלה בעצלתיים. לקראת השעה אחת עשרה בצהריים הוא הגיע לחנות נוספת, ורגע לפני שחנה מעבר לכביש, בחניון סמוך בו היה רגיל להחנות את מכוניתו, חשב לעצמו: "הלא הדו"ח עדיין מפאר את השמשה הקדמית, נו, זה הקמע שלי מדו"ח נוסף, הפקח יחשוב שקיבלתי דו"ח על חניה זו, ואני יכול לחנות שוב ב"אדום לבן" צמוד לחנות ללא חשש".
אמר ועשה. את ספירת התבלינים שעל המדף הוא ספר כמונה מעות, התעניין בשלום העובדים, קנה לעצמו דבר מה והכל בנחת. כשיצא לרכבו, הוא שומע רעש נוראי, הוא מפנה את מבטו אל מעבר לכביש, למקום הרעש, ואינו מאמין למראה עיניו, החניון, בו היה אמור לחנות קרס למולו כמגדל קלפים, ואבניו התגלגלו סביב משל היו אבני לגו.
האנשים שהיו בסביבה החלו לברוח מחשש לפיגוע, האויר נעשה דחוס מאבק ומחול, אבל יצחק עומד כנטוע במקומו, "הדו"ח הציל אותי!!" הוא צועק ללא קול, "גם זו לטובה", הוא קורא לעבר הדו"ח שהפך בין רגע לידידו הטוב ביותר.
"יצחק", שאלתי אותו לאחר שסיים לגולל את סיפורו, "איזה מעשה טוב עשית באותו יום שבזכותו ניצלת?"
"השם שמר עלי, התורה שמרה עלי" ענה יצחק.
מפורסם הוא הסיפור על האור החיים הקדוש, שקיבל על עצמו לצאת לגלות, לאחר שנודע לו שגזרו עליו משמים שיגלה ממקומו לשנה.
הדבר היה כאשר חילק בערב שבת בשר וחלות לתלמידי חכמים, כדרכו בקודש, מכספו שהיה מרויח בעמל משזירת חוטי זהב במשך שתי שעות ביום. אותו יום שמע דברי זילות שהוטחו בתלמיד חכם, על ידי עשיר שרצה לקבל גם הוא מהבשר של האור החיים, כיון שלא נשתייר בשר בחנויות, ולא מיחה בו האור החיים.
בערב שבת פרשת בחוקותי, כאשר התכונן לשבת קודש על ידי לימוד התורה בקדושה ובטהרה, בעודו בגלותו, זכה ונתבארו לו ארבעים ושנים פירושים על הפסוק "אם בחוקותי תלכו", בפירוש העשירי, מפרש האור החיים שבעסק התורה ישנה מעלה שאין בעסק המצוות. בעסק התורה מובטח לו, שזכות לימוד התורה עומדת לעד, והתורה שלמד מגינה עליו, ואין עבירה מכבה את זכות לימוד התורה, וכמו שאמרו במסכת סוטה (כא.) "כי נר מצוה ותורה אור", מה אור קיים לעולם כך התורה מגינה לעולם, וזו היתה הטעות של דואג ואחיתופל שרדפו את דוד המלך עליו השלום. הם חשבו שכיון שדוד המלך עבר, לשיטתם, עבירה, התורה שלמד לא תגן עליו. אומרת הגמרא שטעות היתה בידם, כיון שאין עבירה מכבה תורה, כמו שנאמר בשיר השירים "מים רבים – עבירות רבות, לא יוכלו לכבות את האהבה" ואהבה זו תורה. מפרש שם המהר"ל מפראג בחידושי אגדות, שהמצווה נעשית על ידי גופו, ועל כן אינה מובדלת לגמרי מן הגשמיות ודבר גשמי תלוי בזמן ולכן עבירה מכבה מצוה, אך לימוד התורה נעשה על ידי שכלו שהוא דבר רוחני ואינו תלוי בזמן, ונמשל לאור עצמו שאינו תלוי בזמן ומגן עליו לעולם.
וכן מצינו הסבר בזוהר הקדוש (רעיא מהימנא פרשת צו), שהתורה שנאמר עליה בירמיה "הלא כה דברי כאש נאום ה'", נאמר עליה גם "לא תכבה" (ויקרא ו ה), שכאשר אדם חוטא, חס ושלום, העבירה מכבה את אור המצוה שעשה, אך לימוד התורה מאיר את השכינה ומושפע מכך אור לכל העולם שעבירה אינה יכולה לכבותו וזכות התורה מגינה על העוסק בה.
1/192