האם ריקודים ומחולות של רשות מותרים בל"ג בעומר?
ביום ל"ג בעומר שפסקו תלמידי רבי עקיבא למות, כתב הרמ"א (סימן תצג סעיף ב) שנהגו להרבות בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון.
והנוהגים כדעת השו"ע שלא להסתפר עד ל"ד בעמור בבוקר, וכן לנוהגים כדעת הרמ"א שאין מסתפרין בליל ל"ג בעומר, האם הותרה שמחה של שירה בכלי זמר בליל ל"ג בעומר [לרמ"א] או ביומו [לשו"ע]? בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' קסח אות ה) שהוא הדין שאסורה שמיעת כלי זמר וכדו' [ובשמחת נישואין בליל ל"ג בעומר, פשוט שמותר גם בכלי שיר], והביא הגר"נ קרליץ (חוט שני שבת ח"ד עמ' שפ) שאף שמעיקר הדין אסור, מ"מ נהגו להקל ולזמר לכבוד הילולת רשב"י.
ולענין ריקודים ומחולות של רשות בל"ג בעומר, דעת הגרש"ז אויערבך (בין פסח לשבועות פט"ו הע' ד) שיתכן שלדעת הרמ"א שתלמידי רבי עקיבא פסקו למות בו ומשום כך מרבים בו קצת בשמחה, מותרים בו אף ריקודים ומחולות של רשות.
תספורת ה'חלאקה' מותרת רק בל"ג בעומר או בכל ימי הספירה?
איסור תספורת בימי הספירה, לדעת השו"ע נוהג עד ל"ד לעומר בבוקר, ודעת הרמ"א שמותר להסתפר כבר בוקר יום ל"ג, שנחלקו האם פסקו למות כולם ביום ל"ד או ביום ל"ג ואמרינן מקצת היום ככולו (שו"ע סימן תצג סעי' ב ומשנ"ב ס"ק ו-ח).
ומנהג התספורת הראשונה שעושים לקטנים הנקרא 'חאלקה' [והוא מנהג האריז"ל, הובא בשע"ת לקמן סי' תקלא ס"ק ב], כתב בשו"ת אור לציון (ח"ג פי"ז תשובה ג) שמנהג זה הוא אף לפי הנוהגים כדעת השו"ע שלא להסתפר עד יום ל"ד בעומר, והוא הדין שמותר לספרם בשאר ימי ספירת העומר, כיון שאין דיני אבלות בקטן כלל, וקל וחומר בימי ספירת העומר שהאיסור להסתפר בהם אינו אלא מנהג.
מאידך, דעת הגרי"ש אלישיב (הלכות חג בחג ספירת העומר פ"ז הע' 58) שאין לספר קטנים בימי ספירת העומר אלא לצורך בלבד, ותספורת ראשונה שמספרים ילדים בני שלש, דעתו שם (הע' 59) שמותרת היא מעיקר הדין בכל ימי ספירת העומר [וכן משמע קצת בבאר היטב סי' תקלא ס"ק ז].
מדוע ל"ג בעומר חל לעולם ביום שחל פורים?
כתב השו"ע בהלכות ראש חודש (סימן תכח סעיף א) בענין סדר קביעת המועדים: 'לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל"ג בעומר'.
רמז נפלא לשייכות בין שני ימים אלו הקשורים זה בזה, הביא הגאון הגדול רבי דוד כהן בספרו מזמור לדוד (ח"א עמוד שפא אות ב) ששני ימי אלו הם ימי ההשפעה של תורה שבעל פה, שביום הפורים הרי קבלו את התורה שבעל פה באהבה, והביא מדברי רבי צדוק הכהן מלובלין בשם פרקי היכלות וז"ל: אמר רבי ישמעאל, כך אמר רבי עקיבא משום רבי אליעזר הגדול, מיום שניתנה תורה לישראל עד שנבנה הבית האחרון, תורה ניתנה, אבל הדרה ויקרה כבודה וגדולתה ותפארתה אימתה פחדתה ויראתה, עושרה וגאותה זיעתה וזיותה, עוזה ועזוזה ממשלתה וגבורתה, לא ניתנו, עד שנבנה הבית האחרון ולא שרתה בה שכינה. והתבאר שם שהשורש וההתחלה של כל הגילויים האלו היה קודם בנין הבית שני בנס פורים שמתוכו צמחו הגילויים האלו בתורה שבעל פה.
והנה גם יום ל"ג בעומר הביא רבי צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק (ח"ג פט, א), שענינו הוא השפעה של סודות התורה שבע"פ וז"ל: יום זה נקרא 'הילולא דרשב"י' מפני שבו ביום הוא נסתלק, ומשה רבנו ע"ה שהיה שורש תורה שבכתב, ורבי עקיבא היה שורש תורה שבע"פ, ואיתא במדרש 'ובעלי אסופות' – אימתי נטועים דברי תורה באדם, בזמן שבעליהם נאספים מן העולם וכו', וביום שנסתלק רשב"י אז נקבעו דברי תורתו בלב ישראל תלמידיו, ורשב"י היה תלמיד רבי עקיבא, ויום הסתלקותו נקרא הילולא דרשב"י דכל ישראל שבדורו קבלו בלבם את הדברי תורה שלו וכו', ובכל שנה ושנה כשבא יום זה, יכול כל אדם לזכות לפי כוחו להשיג קביעת הדברי תורה שירד ביום זה בתורה שבע"פ, ולכן קבעוהו למועד.
בזה שייך הקשר והשייכות בין יום הפורים לל"ג בעומר ששניהם חלים תמיד באותו יום בשבוע.