"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָֹה פֶסַח לַה' הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר" (שמות י"ב, מ"ח)
רבי לייבלה אייגר היה מאחר לברית מילה בגלל איחור תפילתו, ובשעתו עורר הדבר רעש גדול, והיו מהגדולים שהצדיקו שיטתו, אשר עליהם נמנו בעל חידושי הרי"ם וכן רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע.
אף שאר בשרו, רבה של קראקא, רבי שמעון סופר זצ"ל, אף שלא נמנה על דגל החסידות עמד לצדו (במכתבו הנדפס באגרות סופרים מדור רבי שמעון סיפר סי' כב כג), וכתב שם שאם זה משום כבודו של אדם חשוב, מותר לוותר על זריזין מקדימין למצוות.
בתשובתו הצביע על מדרש במדבר רבה (פרשה יא,ג), העוסק בענין מילת ישראל במצרים בערב פסח, שכך נאמר: 'מי מלן, ר' ברכיה תני ליה בשם רשב"י משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה'.
ונשאלת השאלה, מפני מה עסקו בכך רק משה ואהרן ויהושע, הלא כדי למול ששים רבוא נדרש זמן רב חדשים רבים, ומפני מה, איפוא, לא נעזרו בשבט לוי, שעל ידי כך היה בידם לקיים את המצוה בזריזות ולסיים את המילה בהקדם. מוכח מכאן שאפשר להשהות את המילה כדי שתיעשה ע"י צדיקים.
ובספר 'הדור והתקופה' (לרבי אליקים שלזינגר עמ' קצג) מביא, שאמר פעם ראיה זאת לפני הרב מבריסק זצ"ל ולא קיבל את הדברים, והשיב לו שהרי בפסח מצרים היה מדובר בהוראת שעה ומלו בלילה, ועוד שהרי הספיקו כולם לאכול קרבן פסח הנאכל רק עד חצות, ועוד שאין להביא ראיה מזריזותו של משה שמובא בחז"ל שכתב י"ג ספרי תורה ביום אחד.