מדוע אוכלים את המצה בנפרד ואת המרור בנפרד והרי אפשר לקיים שניהם בכורך? • מה אומרים קודם אכילת הכורך? • ומדוע צריך להיזהר שלא לדבר עד שיסיים את אכילת הכורך ? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תע"ה סעיף א' באמצעו במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, לאחר שקיים את מצות מצה במצה האמצעית הפרוסה, ובמצה העליונה השלימה, לאחר אכילת המרור הוא נוטל את המצה השלישית, ומקיים בה מצות 'כורך', דהיינו, כורך את המרור במצה, וטובל את המרור בחרוסת, ואוכל את שלושתם יחד, 'זכר למקדש כהלל', שלפי שיטת הלל כך היא מצות אכילת מצה, ומק' המ"ב, א"כ מדוע שלא נאכל רק בצורה הזאת, לשם מה צריך להקדים ולאכול את המצה בנפרד, ואת המרור והחרוסת בנפרד, נאכל רק את הכורך, ובכך נקיים את מצות אכילת מצה ומרור? ומבאר המ"ב, שא"א לעשות כך גם לפי דעת הלל, כיוון שמרור בזמן הזה דרבנן, ואתי טעם מרור שהוא מדרבנן, ומבטל את טעם מצה שהיא דאורייתא, ולכן גם לדעת הלל בזמן הזה, מקיים קודם את מצות מצה בפני עצמו, ואת מצות מרור בפני עצמו, ואח"כ, זכר למקדש, מקיימים את מצות כורך, כדי לצאת יד"ח הלל.
אומר המ"ב, שטובלה בחרוסת, שהרי כריכה זו היא זכר למקדש כהלל, והלל היה מקיים מצות חרוסת עם המרור הזה שבכריכה, וגם בזה צריך לנער את החרוסת כמו במרור שאכל מקודם.
אומר הרמ"א, יש אומרים שאין לטבל בחרוסת את המרור שבכורך, וכן הוא במנהגים, והטעם מבאר המ"ב, כיוון שכבר קיימו מצות חרוסת במרור שאכלו קודם לכן, אלא מה נאמר? שצריך לטבל את המרור בחרוסת כדי לבטל את הארס שבמרור? הרי בלאו הכי, מכיוון שהוא אוכל אותו יחד עם מצה, המצה מבטלת את הארס שבמרור, והמ"ב מביא, שהאחרונים הסכימו שהעיקר כהדעה הראשונה, שצריך לטבל את המרור שבכורך בחרוסת.
אומר השו"ע, אומרים 'זכר למקדש כהלל', ואוכלן יחד בהסיבה, והטעם, אומר המ"ב, לא משום המרור, אלא משום המצה, ומשבירך 'על אכילת מצה', לא יסיח בדבר שאינו מעניין הסעודה עד שיאכל כריכה זו, כדי שתעלה ברכת אכילת מצה וברכת אכילת מרור גם לכריכה זו, ומביא המ"ב, שבזמן שבהמ"ק היה קיים, עיקר המצוה הייתה מתקיימת בכריכה זו, ומ"מ זה רק לכתחילה, אבל בדיעבד אם שח בינתיים, א"צ לחזור ולברך על הכריכה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א