הכשרת כלים ב'ליבון' ובהגעלה
* כלי ששימושו במגע ישיר עם האש ללא תוספת נוזלים – לא ניתן להכשירו בהגעלה, כי אם ב'ליבון'. ליבון פירושו מגע ישיר של הכלי עם האש עד שיותזו ממנו ניצוצות, או עד שתתקלף שכבתו העליונה.
* כלל הוא בהכשרת כלים: 'כבולעו כך פולטו' – בדרגת החום שבה נבלע האיסור, בה ייפלט. ולדוגמה: כלי ששימושו ב'כלי ראשון' שעל האש – יש להגעילו בכלי ראשון שעל האש.
* כלי שרוב שימושו שלא ב'כלי ראשון', ולא ניתן להכניסו לכלי ראשון, ניתן להגעילו על ידי 'עירוי' מכלי ראשון על גבי אבן מלובנת, והזזת האבן על פני כל הכלי.
* לפני הגעלת כלי, חובה להסיר ממנו כל חלודה שיש בה ממשות, דהיינו כזו שכאשר מגרדים אותה נוצרים פירורי חלודה, אך לא בכתמי חלודה שאין בהם ממשות.
* מעיקר הדין, מותר להגעיל כלי חלבי על מנת להופכו לבשרי, וכן להיפך; אך כבר מאות בשנים שנהגו ישראל איסור בדבר. ובדיעבד, אם הגעילוהו, ניתן להופכו לבשרי או לחלבי. ואף לכתחילה, האיסור הוא רק כאשר ההגעלה נעשית למטרה זו, אולם, אם ההגעלה נעשתה למטרה אחרת, וכגון שהגעילו את הכלי מחמץ על מנת להשתמש בו בפסח, מותר בהזדמנות זו להופכו מחלבי לבשרי, ולהיפך.
אופן ההכשרה של כלים שונים
* חצובה שמעמידין עליה סירי חמץ כל השנה על גבי האש – מעיקר הדין אין צורך להכשירה לפסח, אך מפני חומרת איסור חמץ – הצריכו להכשירהּ ב'ליבון קל'. ויש אומרים שבזמננו, שמסגרת החצובה שעל גבי הכיריים רחבה מאוד, והאש אינה נוגעת בכולהּ – היא טעונה 'ליבון חמור'.
* שיניים תותבות – נוהגים שלא להכשירן בין בשר לחלב, מטעמים שונים, אולם, לענין איסור חמץ, נחלקו הדעות אם צריך להגעילן.
* מדיח כלים אשר דפנותיו עשויות אלומניום – נחלקו הפוסקים אם ניתן להכשירו לפסח, או שראוי להימנע מכך; וכן נחלקו אם מותר להשתמש במדיח אחד לכלים חלביים ובשריים.
* מחבתות חמץ, שמטגנים בהן חמץ בשמן – לדעת השולחן ערוך ניתן להכשירן לפסח בהגעלה, ולדעת הרמ"א, לכתחילה יש ללבנן בליבון קל. וכן סיר שמשמש בקביעות לדברים שמתייבשים בסוף בישולם, כגון הסירים המשמשים להכנת קוגל אטריות – לדעת הרמ"א, יש להכשירו לפסח ב'ליבון קל', כדין מחבת.
* מחבת חלבית או בשרית – באופן שמותר להגעילה על מנת להופכה לבשרית או חלבית (ראה לעיל) – נחלקו הפוסקים אם צריך להכשירה בליבון חמוּר, בליבון קל, או בהגעלה.
* כלי חמץ שיש לו ידית, בהכשרתו לפסח בהגעלה, יש להגעיל גם את הידית. ולדעת הרמ"א, ניתן להגעילהּ לכתחילה בעירוי מכלי ראשון, אלא אם כן ידוע שהיא עצמה בלעה מחמץ בכלי ראשון.
* כלי חמץ שהגעילוהו לפסח, אך לא הגעילו את הידית, אסור להשתמש בו בפסח; אולם, בדיעבד, אם הידית נתחבה במאכל חם בפסח – המאכל מותר. ואם לא הגעיל גם את הגוף הכלי, ומדובר בכלי מתכת שהוא וידיתו עשויים מקשה אחת – אשר בו עובר טעם החמץ הבלוע בכלי אל הידית – המאכל אסור, מפני שבלוע בידית טעם החמץ שעבר מגוף הכלי.