יום חמישי כ"ה בחשוון תשפ"א
האם צריך להזכיר בנוסח 'עירוב תבשילין' את מלאכת 'הוצאה'?
סדר מצות עירוב תבשילין: לאחר ייעוד התבשיל והמאפה לצורך העירוב (ראה תקצירים קודמים), מברך: "ברוך... אשר קדשנו במצוותיו וציוָנו על מצוַת עירוב", ואומר: "בזה העירוב, יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו, מיום טוב לשבת".
ויש אומרים שצריך להזכיר גם את מלאכת 'הוצאה'; ומי שבכוונתו גם לשחוט ביום טוב, ראוי שיזכיר גם את השחיטה. וניתן לומר את הנוסח הנ"ל בכל לשון, ובלבד שהאומֵר יבין את הנאמר.
ואם עושה את העירוב גם עבור אחרים, צריך לזַכות להם את התבשיל והמאפה (ראה במקורות), ולהזכיר זאת בסוף הנוסח: "לנו ולפלוני ולפלוני", או: "לכל בני העיר הזאת". ואת הזיכוי, ניתן לעשות בין לפני הברכה ולבין לאחריה.
[שו"ע תקכז, יא-יב, ומשנ"ב לז-מ; ביאורים ומוספים דרשו, 48, וראה שם, 49]
שליח לעשיית עירוב תבשילין – האם מברך?
בהמשך לאמוּר: נחלקו הפוסקים, אם נוסח 'בעירוב הזה' הוא חלק ממצוַת העירוב, ואין העירוב חל ללא אמירתו, או שהעירוב חל בעצם ייעוד המאכל והמאפה לעירוב תבשילין, ואמירת הנוסח היא רק למצוה מן המובחר. ולכתחילה יש להחמיר בדבר.
אולם, אף לדעה שהעירוב חל גם ללא האמירה, נחשבת האמירה כחלק מעשיית המצוה, ולכן מברכים על העירוב אף לאחר שייעדו את התבשיל והמאפה לעירוב, לפני אמירת הנוסח, ואין זה נחשב שמברכים לאחר קיום המצוה.
ועם זאת, לפי הדעה שהעירוב חל גם ללא האמירה – מי שעשאוהו שליח לומר את הנוסח, לאחר שהתבשיל והמאפה השייכים למשלח כבר יוּעדו בידי המשלח לצורך העירוב, אינו רשאי לברך את ברכת המצוה, אלא אם כן הוא מבני ביתו של המשלח.
[משנ"ב תקכז, לו ו־סג, וביה"ל יב, ד"ה ומברך; וראה משנ"ב לז; ביאורים ומוספים דרשו, 51-52]
האם מותר לעשות מלאכה ביום טוב ראשון החל ביום חמישי לצורך השבת?
'עירוב תבשילין', מתיר עשיית מלאכות לצורך השבת רק ביום טוב החל ביום שישי, אך אינו מתיר את עשייתן ב'יום טוב ראשון' החל ביום חמישי, ואפילו אם אין כל אפשרות להכין את צורכי השבת ב'יום טוב שני' החל ביום שישי; מפני שלא התירו חכמינו ז"ל עשיית מלאכה ביום טוב לצורך שבת אלא מחמת הצורך, ולכן לא התירוה רק ביום הסמוך לשבת.
ועוד, שבזמננו, יום טוב שני אינו אסור מִספק – כפי שהיה בזמן שבו 'קידשו את החודש' על פי ראיית מולד הלבנה – אלא שאנו מחזיקים מנהג אבותינו בידינו לעשותו יום טוב, ולכן אסור הוא במלאכה מדרבנן, ואילו מדאורייתא הוא נחשב בוודאות כיום חוֹל; ומובן אפוא, שאין להתיר עשיית מלאכה לצורך שבת ביום טוב החל ביום חמישי, כאשר מדאורייתא נחשב יום שישי לחוֹל.
[שו"ע תקכז, יג, משנ"ב מא, ושעה"צ נח]