השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
איזה הפטרה קוראים בשבת כשלמחרת חל ר"ח? • באיזה אופן קוראים פסוק ראשון ואחרון מהפטרת מחר חודש? • מדוע נשים לא מברכות על הלבנה? • וכיצד נוהגים כאשר הלבנה מכוסה בעננים? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן תכ"ה סעיף ב' – סימן תכ"ו סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
ר"ח שחל להיות ביום ראשון, בשבת שלפני כן לא מפטירים את הפטרת אותה שבת, אלא מפטירים 'ויאמר לו יהונתן מחר חודש', כדי לזכור שלמחרת ביום ראשון יחול ר"ח, ולא דוחים את הפטרת 'ענייה סוערה', ולא הפטרת 'שמעו' משום מחר חודש, דהיינו, 'ענייה סוערה' היא הפטרה מז' דנחמתא, והיא שייכת בשבת שקודם ר"ח אלול, והפטרת 'שמעו' היא אחת מההפטרות של ג' דפורענותא, וזה שייך בשבת שקודם ר"ח אב, ולכן כאשר ר"ח אלול או ר"ח אב חלים ביום ראשון, בשבת שלפני כן לא קוראים את הפטרת מחר חודש, אלא את הפטרות השייכות לאותו זמן וכנ"ל, והמ"ב מביא, שאגב שיטפיה הרמ"א הזכיר את הפטרת 'שמעו', כי לעולם ר"ח אב לא חל ביום ראשון, וממילא ההלכה הזאת שר"ח אב יחול ביום ראשון ויפטירו בהפטרת 'שמעו', מעולם לא יכולה לקרות.
ר"ח שהוא שני ימים, והיום הראשון חל בשבת, מפטירים בשבת 'השמים כסאי' שזו הפטרת ר"ח, והחידוש בזה מבאר המ"ב, ס"ד אמינא, שעיקר ר"ח הוא היום השני, קמ"ל ששני הימים נחשבים ר"ח, ולכן מפטירים השמים כסאי ולא מחר חודש, אבל נוהגים לסיים בפסוק ראשון ואחרון של הפטרת מחר חודש, וזו שיטת השו"ע, אבל הרמ"א מביא י"א, שאין מפסיקים מנביא לנביא, דהיינו, לא קוראים בהפטרה אחת שתי הפטרות של שתי נביאים, ולכן, במקרה הנ"ל יפטירו בשבת רק השמים כסאי, ולא יזכירו פסוקים מהפטרת מחר חודש, וכן נוהגים, אבל אם ההפטרה באותו נביא, עושים כך, וכן אם היה חתונה בר"ח או בשאר שבתות, שאין דוחים את ההפטרה, ומבאר המ"ב, שהמנהג הוא שכיש חתן בבהכנ"ס, דוחים את הפטרת השבוע וקוראים 'שוש אשיש' שהוא מעניין חתן, ומבואר שם, שכל זה הוא בשבתות דעלמא שאין ההפטרה שלהם מוזכרת בש"ס, אבל אותם הפטרות המחויבות שנזכרו בש"ס ובמדרשים, גם אם יש חתן בבהכנ"ס באותה שבת, לא קוראים הפטרת חתן.
אמנם בשבתות שמחויבים לקרוא בהם הפטרה שנזכרת בש"ס ובמדרשים אע"פ שיש חתן בבהכנ"ס, אבל אם שניהם באותו נביא, כגון, שבת ר"ח שמפטירים 'השמים כסאי' והפטרת 'שוש אשיש' שהיא של חתן ונמצאים שתיהם באותו נביא, קוראים לעיקר 'השמים כסאי', אבל קוראים קצת פסוקים גם מהפטרת 'שוש אשיש'.
ר"ח שחל בשבת, כולל במוסף בברכה רביעית שבת ור"ח, וחותם 'מקדש השבת ישראל וראשי חודשים', ואומר המ"ב, שאם חתם בשל שבת לבד ולא בשל ר"ח, יצא בדיעבד.
הרואה לבנה כשהיא מתחדשת, מברך 'אשר במאמרו ברא שחקים', ואומר המ"ב, נשים פטורות מלקדש הלבנה, משום שהיא מצות עשה שהז"ג, שהרי המצוה לא נוהגת בכל יום, ומק' החכמת שלמה, שאין הפשט שהיא מ"ע שהז"ג, אלא המצוה באופן עקרוני יכולה להיות תמיד, רק הבעיה שאין לבנה שמתחדשת תמיד.
אע"פ שנשים מקיימות מצוות שהז"ג בברכה, קידוש לבנה שאני, משום שהנשים גרמו פגם הלבנה, ולכן לא יקיימו מצוה זו.
סומא חייב בקידוש לבנה אע"פ שהוא לא רואה, כיוון שברכה זו נתקנה על חידוש העולם, והוא גם נהנה ע"י שאחרים מוליכים אותו בדרך, וכן קטן שהגיע לחינוך מחנכים אותו במצוה זו.
אומר הרמ"א, שמקדשים את החודש רק בלילה ולא ביום, ומבאר המ"ב, שזה לאפוקי בין השמשות שהלבנה נראית קצת ועדיין הוא יום, בכ"א רק בלילה נהנים לאור הלבנה, ואם היא מכוסה בעננים, הדבר תלוי, אם העננים דקים שהלבנה זורחת דרכם, מברכים עליה, כי הוא נהנה מאורה, אבל אם היא מכוסה בעננים עבים שמסתירים אותה, לא מברך עליה, ואם התחיל בברכה ואח"כ נתכסתה הלבנה, גומר הברכה, ובבה"ל מביא בשם ר"ח צאנזאר, שגם אם אדם ראה את הלבנה, יכול לברך עליה בתוך כדי דיבור מאז שראה אותה.