כפי שלמדנו, מי שאינו אוכל סעודה במקום שבו קידש, לא יצא ידי חובת קידוש, ועליו לשוב ולקדש בטרם יאכל את סעודתו. ולסעודה – נחשבת אכילת כזית של פת או מיני מזונות; ויש מגדולי האחרונים שנהג שלא להחשיב כסעודה אלא פת, ואף ביום, שבו הקידוש הוא מדרבנן. ולדעת השולחן ערוך והרמ"א, אף שתיית רביעית יין נחשבת כסעודה לענין זה, מפני שהוא 'סועד' את הלב; ונחלקו הפוסקים אם הכוונה לרביעית הכוללת את ה'מלוא לוגמיו' ששותים לשם חובת קידוש, או בנוסף על מלוא לוגמיו; ואם אין לו דֵי יין, ניתן להקל בקידוש היום, אך לא בקידוש הלילה, שעיקרו מדאורייתא. אולם, אף כששותה רביעית נוספת, אין להקל בכך אלא בשעת הדחק, כיון שיש חולקים על עיקר הדין, וסוברים ששתיית יין אינה נחשבת לסעודה. [שו"ע רעג, ה, משנ"ב כא, כב, כה ו־כז, שעה"צ כט, וביה"ל ד"ה כתבו; ביאורים ומוספים דרשו, 36-37]

כאמוּר, יש אומרים ששתיית יין נחשבת לסעודה לעניָן קידוש במקום הסעודה. ונחלקו הפוסקים אם מיץ ענבים דינו כיין לענין זה; ויש שהורה שבדיעבד, אם קידש על סמך שתיית מיץ ענבים בלבד – לא יקדש שנית, אך לא יאכל עד שישמע קידוש מאחֵר. ושֵכר או משקה אחר שהוא 'חֲמַר מדינה' – הגם שיש המקדשים עליו ביום (ראה שו"ע ערב, ט) – אין שתייתו נחשבת לסעודה. ותמרים, שנאמר עליהם בגמרא שהם מזינים, והמברך עליהם בשגגה ברכת 'הזן' מברכת המזון יצא ידי חובתו – יש אומרים שאכילת נחשבת כסעודה; ויש אומרים שהגם שהם מזינים, אינם 'סועדים' את הלב כפת ויין, ואין אכילתם נחשבת כסעודה. ויש שמקלים בכל מזון שהוא, ואין הלכה כמותם; אך אדם חלוש או חולה, שאין לו אפשרות לאכול פת, או לשתות יין – רשאי להקל. [שו"ע רעג, ה, ומשנ"ב כה-כו; ביאורים ומוספים דרשו, 31, 33 ו־34; תוספת שבת, טו]

המקדש שלא בסמוך לסעודת פת, יתן דעתו על הלכות אלו: א. אם יש בדעתו בשעת הקידוש לשתות משקה נוסף מלבד יין, או שרגיל לשתותו מיד לאחר קידוש, כגון קפה, או שהיו מונח לפניו בשעת הקידוש – אינו צריך לברך עליו שהכל, כיון שברכת היין פוטרתו. ואם שמע קידוש מאחֵר וטעם מהיין פחות מ'מלוא לוגמיו', יתכן שצריך לברך על המשקה, וישמע שהכל מאחֵר. ב. אם בכוונתו לסעוד סעודת פת בסמוך לקידוש על מיני מזונות – יתכן שברכת המזון פוטרת את מיני המזונות, ולכן, כדי שלא להכנס לספק ברכה שאינה צריכה, ישהה לאחר ברכת על המחיה למשך זמן שיש בו היסח הדעת מאכילת המזונות. ג. בבואו לסעוד סעודת פת – יש אומרים שרצוי לקדש שנית לפניה, (אך בלילה, לא יברך שנית את ברכת הקידוש, כמובן, אלא הגפן בלבד). [ביאורים ומוספים דרשו רעג, 30 ו־39, בהרחבת המקורות]