הרב יעקב ברגמן
בפרשת השבוע נאמר הציווי להשבת גזילה: "וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל". כל עוד החפץ הגזול קיים ביד הגזלן כצורתו, חייב להשיבו, ואינו נפטר בהשבת תמורתו. אולם, אם החפץ נקנה לגזלן באחד מ'קניני גזילה' (ראה שו"ע חו"מ שסא), אין חובה להשיב את החפץ עצמו, אלא את תמורתו. וכמובן, אם החפץ אבד או הושחת, גם כן חובה להשיב את תמורתו.
וכל עוד הגזלן חייב בהשבת החפץ, הריהו נחשב כ'שומר' של החפץ, וחייב בתשלומי החפץ גם במקרה שאבד ממנו באונס גמור. ואינו נפטר מאחריותו עליו עד שישוב לרשות בעליו, ויֵדעו בעליו שהשיבו. אולם, אם לא ידעו בעליו שהחפץ נגנב מהם, רשאי להשיבו למקום שממנו גנב.
ובמקרה שאינו משיב את החפץ עצמו אלא את תמורתו, ומתבייש להשיב בידיעתו של הנגזל – רשאי 'להבליע' את סכום התמורה הדמים בחשבון אחֵר שיש לו עם הנגזל, או שיתן לאחֵר שיעשה כן, או יפקיד את הסכום בחשבון הבנק של הנגזל באופן שלא יצטרך להזדהות, וכדומה.
הגוזל את הרבים ואינו יודע למי להשיב, יממן בתמורת הגזילה דבר שיש בו צורך לרבים, וכגון התקנת עירוב מהודר בעיר בה התרחשה הגזילה. גזל הגוי – לדעת רוב הפוסקים אין מצוה להשיבו, אלא אם כן ההִמנעות מהשבתו כרוכה בחילול ה'. קטן שגזל – צריך להשיב את החפץ לנגזל, אך במקרה שאין חובת השבה על החפץ אלא על תמורתו, פטור הקטן מלשלם אף לאחר שיגדיל; ויש אומרים שב'דיני שמים' חייב לשלם כשיגדיל. והגוזל פחות משוה פרוטה, אף שעבר על איסור גזל – אינו חייב להשיב את הגזילה.
אף כשהשיב הגזלן את הגזילה, אין מחילתו שלֵמה עד שיפייס את הנגזל על הצער שגרם לו, וימחל לו. ולאידך גיסא, גזלן שחפץ לשוב בתשובה, ויודע מי הנגזל אך אינו מצליח להשיגו ולהשיב לו את הגזילה – יש שכתב כי אין הדבר מעכב את מצות התשובה על חטא הגזילה, כיון שהוא נחשב כאנוס; ויגמור בלבו להשיב את הגזילה מיד כשימצא את הנגזל, וישוב בתשובה על חטאו.
[טוש"ע חו"מ שס, שסה, שסו ו־שסז; פתחי חושן גניבה וגזילה פרק ד]