מנהג בני אשכנז ששלושה אנשים לפחות עומדים ליד ספר התורה בשעת הקריאה. עיקרו של המנהג כבר התקיים בימי חז"ל - כאשר לצד העולֶה לתורה, אשר קרא בעצמו בתורה כפי הנהוג בזמנם, עמד הגבאי כ'סַרְסוּר', כהַקְבָּלָה למעמד הר סיני, שבו ניתנה התורה על ידי סרסור, כלומר, משה רבנו ע"ה. והוסיפו ונהגו שיעמדו שם שלושה אנשים - כנגד שלושה אבות, וכן כתוספת הַקְבָּלָה למעמד הר סיני, דהיינו שהגבאי הוא כביכול כנגד השי"ת, ה'בעל קורא' כנגד משה רבנו, והעולה לתורה כנגד ישראל מקבלי התורה. ונהוג שהעולה לתורה עומד לפני הבימה בצד ימין, וה'בעל קורא' בצד שמאל, והגבאי משמאלו; וישנם מנהגים אחרים בדבר. [סעיף ד וס"ק טו-טז; ביאורים ומוספים דרשו, 7]

אין להעלות לתורה אב ובנו, או שני אחים, בזה אחר זה, משום עין הרע; ואף אם הם עצמם אינם חוששים לעין הרע. ואם קראו לאדם לאחר בנו, אביו, או אחיו - לא יעלה, אך אם כבר עלה - יברך. ויש מחמירים אפילו בסב ובן בנו, ובמקרה הצורך יש להקל; ובסב ובן בתו ניתן להקל לכתחילה. וביום שקוראים בעליית 'מפטיר' בספר תורה אחֵר - כגון בשבת ראש חודש - ניתן לקרוא למפטיר לבנו, לאביו, או לאחיו, של העולה האחרון לקריאה בספר הקודם; ואף בשבת רגילה, שקוראים בה למפטיר בספר שבו קראו את פרשת השבוע - ניתן להקל בכך אם העולה למפטיר אינו בר מצוה. וכן בהגבהה וגלילה ניתן לכבד אב ובנו או שני אחים יחד. [סעיף ו וס"ק יח-כ; ביאורים ומוספים דרשו, 11-13]

העולה לתורה צריך ללכת לבימה במהירות, ובדרך הקצרה ביותר, משום כבוד הציבור - שלא ימתינו זמן רב, ומשום כבוד התורה - להראות שהיא חביבה עליו ונחפז לקרוא בה; אך לא ירוץ - מפני כבוד בית הכנסת וכבוד הציבור. ואם הדרך המובילה אל צִּדה הימני של הבימה אינה ארוכה יותר מהדרך המובילה אל צִּדה השמאלי - ילך בדרך המובילה אל צִּדה הימני. ולאחר שעלה לתורה, ימתין על הבימה עד שהעולה אחריו יחל לברך, ויש נוהגים להמתין עד שהעולה אחריו יסיים את הברכה שלאחר העלייה. וירד מהבימה בצִּדה השני; וילך למקומו בנחת ולא בחופזה, כדי שלא יֵראה כאילו השהייה על הבימה היתה עליו למעמסה. [סעיף ז וס"ק כב, כה ו־כו; ביאורים ומוספים דרשו, 18]