השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מדוע אדם המניח עירוב על כל בני העיר צריך להודיע להם שמערב עבורם? • האם מועיל להניח עירובי תחומין עבור כמה שבתות כאשר בדעתו להחליט לאחר זמן באיזה שבת ללכת? • חכם העומד לבוא לעיר בשבת ואינו יודע בעצמו מאיזה צד יבוא האם יכול אדם הרוצה לראותו להניח עירוב תחומין לשני רוחות? ומה הדין באופן שהניח עירוב אחד עבור שלשה בני אדם ורק בלילה החליט את מי הוא רוצה מביניהם? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן תי"ג במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה
אדם יכול לערב עירובי תחומין עבור אנשי עירו, ואומר בשעת הנחת העירוב, אני מניח עירוב עבור כל בני עירי, המ"ב אומר, שזה לאו דווקא כאשר אדם מניח מזון משלו שישמש כעירובי תחומין עבור כל בני העיר, אל ה"ה כאשר בני העיר נתנו לו מזון משלהם, ושלחו אותו שיניח עבורם עירובי תחומין, הדין הוא, שהוא צריך לומר בשעת הנחת העירוב, הרי זה עירוב עבור בני עירי.
שיעור עירובי תחומין הוא שתי סעודות עבור כל אחד ואחד מאותם רבים שהוא מניח עבורם את עירובי התחומין, ואע"פ שלעניין עירובי חצרות זה לא כך, אלא מבואר בסי' שס"ח, שמספיק מזון שתי סעודות אפילו הרבה אנשים, ומה החילוק בין עירובי תחומין שצריך מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד, לבין עירובי חצרות שמספיק מזון שתי סעודות לכולם? מבאר המ"ב, שלגבי עירובי חצרות, אחד אוסר על השני, וכדי שאנשי החצר לא יאסרו אחד על השני, צריך לאחד את כולם, וזה ע"י פת משותפת, ולכן מספיק מזון שתי סעודות לכל דיירי החצר, שכולם נהפכים עי"ז לרשות אחת, אבל לגבי עירובי תחומין, כל אחד הולך בפני עצמו, ואין קשר בין אחד לחברו, לכן צריך מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד.
אדם שמערב עבור כל בני עירו, כל אחד מבני העיר יכול לסמוך על זה, וכאשר אדם מזכה את המזון שלו עבור כל בני עירו שזה ישמש עבורם לעירובי תחומין, הוא צריך לזכות להם את המזון שלו ע"י מישהו אחר, וצריך להודיע לכל אלו שהוא מערב עבורם, וטעם הדבר מבאר המ"ב, משום שעירובי תחומין יש בהם צד חובה, שמא הם לא רוצים לערב לצד הזה, וע"י שהוא מערב לרוח אחת, הם מפסידים את התחום לרוח מערב, ולכן צריך להודיע, ויודיע מבעוד יום, ואפשר גם בבין השמשות, ולכן אע"פ שבער"ש הוא לא ידע שהוא יזדקק לכך, עצם העובדה שהוא יודע את העניין הזה מער"ש, זה כבר מספיק שאם הוא רוצה להשתמש בשבת בעירובי תחומין וללכת לאותו כיוון, יכול לסמוך על העירובי תחומין שהמזכה הניח עבורו מבעוד יום, כיוון שהעירוב חל למפרע משעת קניית העירוב.
אדם שהניח עירובי תחומין בשבת אחת עבור כמה שבתות, ואמר, איזה שבת שאני ארצה ללכת אני אסמוך על העירובי תחומין שאני מניח עכשיו, אע"פ שלא גמר בדעתו אם השבת רוצה ללכת ע"פ אותו עירובי תחומין, או בשבת הבאה, באותה שבת שהוא יחליט להשתמש באותו עירובי תחומין, הוא יכול לסמוך על העירוב.
מי ששמע שחכם מגיע לעיר, ורוצה לקבל את פניו, ואינו יודע מאיזה צד הוא יבוא, והניח שני עירובין, ואמר, לאותו צד שיבוא החכם יקנה לי עירוב, קנה לו העירוב לאותו רוח שבא החכם, ואע"פ שבבין השמשות הוא לא ידע מזה, ומוסיף המ"ב, אע"פ שבבין השמשות החכם עצמו לא ידע מאיפה הוא יבוא, ורק בשבת החכם החליט לבוא מרוח מסוימת, הדין הוא, שהוא קנה שביתה לאותו רוח שממנו החכם בא בסופו של דבר, וכן אם אמר שאם לא יבוא החכם כלל, אהיה כבני עירי, או אם יבואו שני חכמים אחד מכאן ואחד מכאן, ולאיזה שארצה אלך, הכל לפי תנאו.
אדם שהניח עירובי תחומין אחד, ופנה לשניים או שלשה ואמר, בשבת אני יחליט עבור מי זה חל, אע"פ שלא בירר את מי רצה עד שתחשך, הוי עירוב, ומבאר המ"ב, שמכיוון שהוא גילה בדעתו, אנחנו אומרים שהוברר למפרע, שלאותו צד שבא החכם, מאתמול היה עומד לכך.