האם מותר לשמוע תקיעת שופר באמצע תפילת שמונה עשרה? מי שלא שמע את התקיעה בשחרית, האם עליו לשומעה במנחה? ומתי צריך לומר את המזמור 'לדוד ה' אורי' שלוש פעמים ביום?

האם יש דין תשלומין לתקיעת שופר של חודש אלול?

נהגו ישראל לתקוע בשופר בכל חודש אלול לאחר תפילת שחרית, כמובא ברמ"א (סימן תקפא סעיף א). וכן כתב במשנה ברורה (ס"ק ג) שיש לתקוע בכל בוקר לאחר התפילה.

ויש לשאול מה הדין במקרה שלא תקעו בציבור בבוקר, בגלל שלא היה שופר או מכל סיבה אחרת –  האם יש עניין של תשלומין, לתקוע אחר תפילת מנחה?

בשו"ת אגרות משה (או"ח ח" ד סימן כא אות ה) כתב, שיש עניין לתקוע לאחר תפילת מנחה אם לא תקעו בשחרית, כיון שהמנהג הוא לתקוע פעם אחת ביום כדי לעורר הלבבות, אלא שקבעוהו בתפילת שחרית כיון שכולם נמצאים בבית הכנסת, וגם כדי לעורר את העם לתשובה קודם יציאתם למלאכתם, אבל אם לא תקעו בשחרית נשאר העניין של חיוב התקיעה לפחות פעם אחת ביום, ויתקעו לאחר תפילת מנחה.

מאידך, דעת הגרי"ש אלישיב (הליכות והנהגות תשרי עמוד 3) שהתקיעה נקבעה לאחר תפילת שחרית ואין עניין בהשלמת התקיעה לאחר תפילת מנחה באם לא תקעו, וכמו כן דעתו היא (שם) שאם מתפלל ביחידות באלול, אין צריך לתקוע אח"כ כשיש לו ציבור, וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חי "ב סימן מח).

האם תקיעת שופר של חודש אלול נחשבת כהפסק 'בין הפרקים' ובאמצע שמונה עשרה?

קורה לעתים שבמניין אחד אין מי שיתקע את התקיעה שבסוף התפילה, ויש אחד היודע לתקוע המתפלל במניין אחר, אבל שם אוחזים באמצע ברכות קריאת שמע. האם מותר לבעל-התוקע הזה לתקוע למניין הראשון? או שמא זה נחשב כהפסק באמצע קריאת שמע וברכותיה.

שאלה זו נשאל בשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ג סימן כו), וכתב שיכול לתקוע למניין האחר בין הפרקים, שהרי לא גרע תקיעת שופר מלשאול בין הפרקים בשלום אדם נכבד, שמותר, וא"כ הוא הדין כשעומד באמצע פסוקי דזמרה.

ומה הדין באדם שעומד באמצע תפילת שמונה עשרה, והאריך בתפילתו, וכבר אוחזים הציבור בסוף התפילה בתקיעת שופר, האם מותר לו להפסיק ולשמוע? – דעת הגר"ח קניבסקי (נתיבות ההלכה גליון 13 עמוד 861) שמותר לו להפסיק מתפילתו ולשמוע את התקיעות ואין בזה משום הפסק בתפילה. וכן כתב בשו"ת משנת יוסף (ח"ט סימן סז).

מתי יוצא לומר שלוש פעמים ביום 'לדוד ה' אורי וישעי' בתפילות חודש אלול?

כתב המשנה ברורה (סימן תקפא ס"ק ב): "ונוהגין במדינותינו מראש חודש אלול עד יום הכיפורים לומר בכל יום אחר גמר התפילה מזמור לדוד ה' אורי וישעי', בוקר וערב, ואומרים אחריו קדיש, ואנו נוהגים לאומרו עד שמיני עצרת ועד בכלל".

וממה שכתב שאומרים אותו בוקר וערב, יוצא שאומרים אותו פעמיים ביום. הפעם הראשונה היא אחר תפילת שחרית, והפעם השניה, 'בערב', במטה אפרים (ס״ו) כתב לאומרו לאחר תפילת מנחה, ואילו ב'אלף המגן' (ס"ק י) כתב שתלוי הדבר במנהג, שיש נהגו לאומרו אחר תפילת מנחה ויש נהגו לאומרו לאחר תפילת ערבית.

והנה דבר מצוי הוא, שאחד הנוהג לאומרו לאחר תפילת מנחה, מזדמן למניין של תפילת ערבית שמתפלליו נוהגים לאומרו לאחר ערבית. ונשאלת השאלה האם עליו לאומרו איתם, אף שכבר אמרו לאחר תפילת מנחה?

דעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה ראש השנה אורחות הלכה הערה 3) שעליו לאומרו עמהם שנית [ומסתבר שה"ה להיפך, אם נוהג לאומרו לאחר תפילת ערבית והזדמן למניין של מנחה שאומרים מזמור זה לאחריו, שיש לאומרו עמהם אף שיאמרו אח"כ בתפילת ערבית כמנהגו].

אכן דעת הגרי"ש אלישיב (באר ישראל להגרא"צ ישראלזון עמוד יח) שאם אמר כבר בתפילת מנחה, אין צריך לחזור ולאומרו בתפילת ערבית. וכן כתב המשנה הלכות (נתיבות ההלכה גליןן 42 עמוד 83).

האם ניתן לומר 'לדוד ה' אורי' בערבית לפני 'עלינו לשבח'?

אם כשגמר תפילת הלחש של ערבית, הציבור כבר אומר 'לדוד ה' אורי', והוא עדיין לא אמר 'עלינו לשבח', הורה הגר"נ קרליץ (ימי הרחמים, הרב ספטימוס עמוד ו) שיאמר 'לדוד ה' אורי' עם הציבור ואח"כ יאמר עלינו לשבח.

 (קובץ גיליונות)