מלאכת 'הכותב' – מקורהּ במשכן וחוֹמרי הכתיבה
* שתיים מל"ט מלאכות האסורות בשבת, הן מלאכות 'הכותב' ו'המוחק', וככל המלאכות האסורות בשבת, גם מלאכות אלו נעשו במשכן: הכתיבה – בסימון הקרשים באותיות, כדי לשמֵּר את סדר הקרשים במיקומם הנכון; והמחיקה – כאשר אירע שטעו ברישום הקרשים, ומחקו את הרישום, כדי לרשום אות אחרת במקומה.
* איסור מלאכת 'הכותב' בשבת מדאורייתא, הוא רק בכתיבה העשויה להתקיים, דהיינו שהחומר שבו כותבים טבעו להתקיים; ורקבכתיבה על גבי חומר המחזיק את הכתב ומתקיים.
* כתיבה בחומר שאינו עשוי להתקיים, או על גבי חומר שאינו מחזיק את הכתב או שאינו מתקיים -אסורות מדרבנן.
* עשיית תנועות כתיבה באוויר, או על גבי חפץ כלשהו, ללא שימוש בחומר כתיבה – מותרת בשבת, כיון שאינה יוצאת כל כתב; אך יש אומרים שראוי להימנע מכך.
* איסור מלאכת 'הכותב' מדאורייתא הוא רק בכתיבה ביד ימין, אבל כתיבה בשמאל אינה כדרך כתיבה, ואסורה רק מדרבנן.
מלאכת 'הכותב' באות אחת ובשתי אותיות
* איסור מלאכת 'הכותב' מדאורייתא הוא אף בכתיבת אות אחת, בכל שפה שהיא, ובכל סוגי הכתב; אלא שאין חיוב קרבן חטאת (בשוגג) כי אם בכתיבת שתי אותיות.
* ספר שחסֵרה בו אחת – המשלים אות זו נדון ככותב שתי אותיות, כיון שהועיל מעשֵׂהו להשלמת הספר, ויש בכך חשיבות של מלאכה.
* שתי אותיות שחייב עליהן חטאת, היינו אפילו אם כתבן בשני דפים נפרדים, ובלבד שניתן לקוראן כאחת. וכתיבת שתי אותיות זו מעל זו, ולא במקביל – ספק אם יש בה חיוב חטאת.
דינים שונים במלאכת 'הכותב'
* מאכל שרשומות עליו אותיות, כגון עוגה שיצרו על גבה את המילים 'מזל טוב', אין לחותכו או לשוברו באופן המקלקל את האותיות, משום איסור 'מוחק' מדרבנן. ואם האותיות עשויות מגוף המאכל – כמצוי בזמננו בביסקוויטים, שוקולד, ועוד, ששֵׁם בית החרושת, או ציור כלשהו, מוטבע או מובלט בהם – נחלקו הפוסקים אם מותר לשוברו.
* ציור או שירטוט תמונה, הם 'תולדה' של מלאכת 'הכותב'. ובהקשר לכך, דנים פוסקי זמננו האם מותר לאדם להכנס למקום שבו נקלטת תמונתו על ידי מצלמה ומוקרנת על גבי מסך.
* ספר שכתובות בו אותיות, או שמצוירים בו ציורים, על חוֹדי הדפים, באופן שכאשר הספר סגור הם ניכרים, וכאשר הספר פתוח הם מיטשטשים – רצוי שלא לפותחו בשבת.
* 'פאזל' שחלקיו מתחברים זה לזה – אסור לחברם בשבת, משום איסור מלאכת 'הכותב'; וכן אם חלקיו אינם מתחברים, אך נתונים במסגרת המחזיקה אותם יחד – אסור להניחם במסגרת.
* קצוות עור שהחלו להיתלש, וכמצוי בעור שסביב הצפורניים ובשפתיים – אסור להסירן אף בעזרת הידיים או השיניים, ואף כשהם מסבים לו צער.
1/57