יום שני כ"ט בחשוון תשפ"א
האם מותר לעשות מלאכות דרבנן ביום טוב לצורך השבת ללא עירוב תבשילין?
כפי שלמדנו, 'עירוב תבשילין' נועד להתיר עשיית מלאכות ביום טוב לצורך השבת. ואף מי שמשער שלא יזדקק לעשות ביום טוב אלא מלאכות דרבנן לצורך השבת – וכגון שאת הבישול והאפייה לצורך השבת כבר עשה בערב יום טוב – עליו לעשות עירוב ולברך עליו. ואם משער שלא יזדקק לעשיית מלאכה ביום טוב לצורך השבת, אך אינו בטוח בכך – יעשה עירוב, ואף יברך עליו.
ואם יודע בוודאות שלא יזדקק לעשות ביום טוב אפילו מלאכה דרבנן לצורך השבת – אינו מחויב לעשות עירוב, אולם, בדרך כלל נזקק כל אדם להדליק נרות שבת ביום טוב, ועליו לערב מחמת מלאכה זו; אלא, שאין לברך על עירוב הנעשה בשביל הדלקת נרות בלבד, משום שיש אומרים שההדלקה מותרת אף ללא העירוב.
[ביאורים ומוספים דרשו תקכז, 64]
באיזה מקרה אסור לאשה לסייע לשכנתה בבישול מאכלי השבת?
מי שלא עשה 'עירוב תבשילין' בערב יום טוב, אסור בעשיית מלאכה ביום טוב לצורך השבת, אף בחפציהם של אחרים, ואף בביתם. ולכן, לדוגמה, אסור לו לסייע ביום טוב לשכניו לבשל את תבשיליהם לצורך השבת. וכמו כן, אסור אף לאחרים לעשות מלאכה בחפציו, ואף בביתם. ולכן, לדוגמה, אין אחרים רשאים לבשל עבורו ביום טוב את תבשיליו לצורך השבת.
וכדי שיהיו לו תבשילים לשבת, יַקנה את המוצרים שברשותו לאחרים שעירבו, והם יבשלו עבורו לצורך השבת. ואם אין עמו אחרים שעירבו – רשאי לאפות פת אחת בגודל המספיק לכל השבת, לבשל תבשיל אחד בכמוּת המספיקה לכל השבת, ולהדליק נר אחד כדי להאיר את ביתו, במקרה שאור החשמל אינו דולק.
[שו"ע תקכז, כ, משנ"ב נט ו־סב, ושעה"צ פח; וראה שם, פט; ביאורים ומוספים דרשו, 69]
ילדים נשואים המתארחים אצל הוריהם – האם צריכים לעשות עירוב תבשילין לעצמם?
אשה בבית בעלה, יוצאת ידי חובת 'עירוב תבשילין' בעירוב של בעלה, אף אם לא כלל אותה בעירוב על ידי זיכוי (ראה שולחן ערוך לעיל, ז-יא). וכן בנים הסמוכים על שולחן אביהם, ונמצאים בביתו – יוצאים ידי חובה בעירובו, אף אם לא כלל אותם בעירוב.
אולם, ילדים נשואים המתארחים אצל הוריהם, וכל שכן אורחים אחרים – עליהם לערב בעצמם, או לחילופין, שהמארח יכלול אותם בעירוב; ואם לא עשו כן, אינם רשאים לעשות מלאכה ביום טוב לצורך השבת, הן עבור עצמם, והן עבור בעל הבית.
ומשרתים יהודים העובדים ביום טוב – עליהם לערב לעצמם, ואינם נכללים בעירוב של מעבידם; אולם, אם הם סמוכים על שולחנו – יש אומרים שדינם כדין אשתו וילדיו, ונכללים בעירובו.
[משנ"ב תקכז, נו, וביה"ל ד"ה מי; ביאורים ומוספים דרשו, 66, 72 ו־77; וראה פסק"ת יז]