מדוע בהמה שנשחטה ביו"ט עדיף לבדוק האם היא טריפה דווקא לאחר הפשטת העור? • האם מותר ביו"ט לטלטל בהמה שנמצאה טריפה? • ומה הביא הבה"ל בשם הגר"ז להזהיר את מורי ההוראה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תצ"ז סעיף ט"ז עד סוף הסימן במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אדם השוחט בהמה ביו"ט, טוב שלא יבדוק את הבהמה האם היא טריפה וראויה לאכילה או לא, עד שהוא יפשיט מעליה את העור, כיוון שאם יבדוק את הבהמה לפני ההפשטה, והיא תימצא טריפה, אינו רשאי להפשיטה, ומבואר במ"ב, שאמנם מותר ביו"ט להפשיט את העור של הבהמה לאחר שחיטה, משום שזה בכלל מלאכת אוכל נפש, אבל כל זה אמור רק בבהמה שראויה לאכילה, אבל בהמה טריפה שאינה ראויה לאכילה, אין היתר להפשיט אותה, משום שזה לא בכלל מלאכת אוכל נפש, ועל זה אמר השו"ע שיבדוק את הבהמה לאחר ההפשטה.
אע"פ שאם תימצא הבהמה טריפה לאחר שהפשיט את הבהמה, ונמצא שהפשיט את הבהמה שלא לצורך ושלא במקום אוכל נפש, אומר המ"ב, אין חוששים שמא תיטרף, כיוון שרוב בהמות כשרות הם.
בשעה"צ סק"ע מבאר, שלהפשיט את העור בחתיכות באופן שהוא מפסיד את העור, יש בזה רק משום שבות, ובכ"ז גם זה אסור, כיוון שאם הבהמה תימצא טריפה, יהיה אסור לו להפשיט אותה, ומעיקרא ימנע ולא ישחט, כיוון שהוא יחשוש שמא הבהמה תימצא טריפה והוא לא יוכל להפשיט אותה, שמכח זה נתיר לו להפשיט את הבהמה גם אם היא תימצא טריפה, ואומר המ"ב שלא חוששים לזה, כיוון שיש לו עצה להפשיט אותה קודם הבדיקה.
אם נמצאת הבהמה טריפה, אסור לטלטל אותה, ומוסיף המ"ב, אפילו אם הבהמה עומדת בחמה, והיא תסריח אם הוא לא יטלטל אותה מאותו מקום, בכ"ז היא מוקצה, ואע"פ שאם לא נתיר לו, נמצא שמעיקרא ימנע ולא ישחט ויתבטל משמחת יו"ט, אומר המ"ב, שלא, כיוון שיוכל מעיקרא לשוחטה במקום צל, או להעמידה שם עכ"פ קודם הבדיקה, ואז אין לו בעיה לטלטל, ויש שכתבו, שלא חוששים שימנע ולא ישחט שמא תימצא טריפה, כיוון שלא שכיחי טריפות, ומשום הכי יש שכתבו, שהיום שמחמירים בטריפות הריאה בכמה חומרות, שכיחי טריפות, וממילא יש לנו לחשוש שמא ימנע ולא ישחט, והנפק"מ בין שני הטעמים היא, במקום שטריפה שכיח, והבה"ל מביא בשם הגר"ז, שהמורה הוראה שבודק דבר מסוים שאם הוא יאסור את אותו דבר, יהיה אסור לטלטל אותו משם, יזהר אותו מורה הוראה, שלא יורה בדבר, עד שיניח אותו במקום המיוחד לו.
אווזים ותרנגולים שפחות מצוי בהם טריפות, או שאין בהם בכלל, הם אסורים בטלטול.
כל זה לשיטת השו"ע שמוקצה אסור ביו"ט, וכדלעיל בס' תצ"ה, אבל לשיטת הי"א שהביא הרמ"א שם שמוקצה מותר, גם בענייננו מותר, ולכן מותר לטלטל את הבהמה גם אחרי שהיא נמצאה טריפה, ולהניח אותה במקום צל שלא תסריח, כי מוקצה מותר ביו"ט.
יש מהפוסקים שסוברים, שבהמה שנטרפה, היא 'נולד', שהרי מעיקרא הייתה ראויה לאכילת אדם, ועכשיו מיועדת לאכילת כלבים, ונולד אסור גם לשיטת הי"א, שהרי הרמ"א כתב שמחמירים בנולד.
מותר למכור את הבהמה הטריפה לגוי, באופנים שמותרת מכירה ביו"ט, דהיינו, שלא ישקול, ולא יזכיר סכום דמים, ואם אינו מאמינו, יקח ממנו משכון, וכן בבהמה כשירה במקום שאין 'מנקר' לנקר את האחוריים, מותר למוכרה לגוי וכנ"ל, וכל זה אם חושש שמא תסריח ותתקלקל עד לאחר יו"ט, אבל אם יכול לשמור אותה, אסור לו למכור אותה לגוי ביו"ט, וגם מה שמתירים לו כשחושש שתסריח, זה רק אם שחטה ביו"ט, או בערב יו"ט סמוך לערב, שלא היה לו זמן למכור לפני יו"ט, אבל אם היה לו זמן למכור בערב יו"ט, אסור.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א