מהלכות 'הוצאה' הנוגעות לביגוד
* לבישת בגד בשבת ברשות הרבים, מותרת רק כדרך לבישה. ולכן, לדוגמה, אסור ללכת ברשות הרבים כאשר הראש עטוף בטלית, ושאר הטלית אסופה על כתפיו.
* אסור לאסוף את שולי הטלית כלפי מעלה ברשות הרבים, ולהחזיקם על הכתפיים או בידיים, כאשר הדבר אינו נעשה לשם יופי הלבישה, מייפה את לבישתה.
* אולם, בגד שיש בו שרוולים, כגון חליפה – מותר לאסוף את חלקו התחתון ולהחזיקו בידיים, וכדומה, אף כאשר הדבר נעשה במטרה שהבגד לא יתלכלך, ואינו מייפה את הלבישה.
* לבישת חליפה על הכתפיים, ללא הכנסת הידיים לשרוולים, בשבת ברשות הרבים – מותרת במידה וכך נהוג במקום.
* צעיף – על אף שאינו מכסה את רוב הגוף, ואין מכניסים בו שרוולים וכדומה – מותר להתעטף בו ברשות הרבים בכריכה סביב הצוואר בלבד, כיון שזוהי דרך הלבישה המקובלת.
* חפץ שאין בו חשיבות המונח בתוך בגד, דהיינו לא בתוך כיס רגיל, אלא בתוך חלל התפור בביטנת הבגד וכדומה – אין בו איסור 'הוצאה', כיון שהוא טפל לבגד, ומותר לצאת עם הבגד לרשות הרבים.
* דבר המחובר לבגד, אך אין דרכו להיות מחובר לבגד ואין בו תועלת ללבישת הבגד, אסור לצאת עמו בשבת לרשות הרבים. אולם, דבר שדרכו להיות מחובר לבגד, מותר לצאת עמו, כשמחובר היטב.
* טלית גדול וטלית קטן – חוטי הציצית שבהן נחשבים כנוי לבגד, ולכן מותר ללובשן ברשות הרבים; ואף בלילה, שהוא זמן פטור מציצית.
* תווית של שֵׁם יצרן או של הוראות כביסה התפורה לבגד, וכן תווית של אישור מעבדה לבדיקת שעטנז המוצמדת היטב לבגד, אשר אין בדעתו להסירן – מותר לצאת עמהן בשבת לרשות הרבים.
איסור 'הוצאה' בפריטים שונים
* יציאה בשבת לרשות הרבים עם הֶתקנים ליישור שיניים – 'רסן' או 'פלטה' – נחלקו הפוסקים אם מותרת. והֶתקן המורכב מ'קוביות' מתכת הדבוקות לשיניים – לכל הדעות מותר לצאת עמו.
* בעבר היתה רווחת רפואה סגולית של נשיאת 'קָמֵעַ'. הצלחת הריפוי בעזרת הקמֵע היתה נזקפת לזכות כותב הקמֵע, ולחילופין, לזכות הקמֵע, כאשר לאחר שלוש הצלחות מסויימות, היה נחשב כותב הקמֵע, או הקמֵע עצמו ל'מומחה'. המשמעות ההלכתית של 'מומחיות' זו היא, שנשיאת הקמֵע בשבת ברשות הרבים, מותרת.
'דרכי האמורי'
* חלק מ'חוקות הגויים' האסורים, מוגדרים כ'דרכי האמורי', והם – מעשי הבל ומנהגי שטות, שאין בהם הגיון, ולא הסבר טבעי כיצד הם פועלים.
* דבר מדרכי האמורי שיש בו משום רפואה, אין איסור לעשותו – הן ברפואה טבעית, והן ברפואה סגולית, כגון 'לחש'; כאשר מדובר בדבר שניכר כי נעשה לשם רפואה.
* הפוסקים דנים בנוגע לחילול שבת כדי לשלוח בקשה לצדיק שיתפלל על חולה מסוכן: דעת רוב הפוסקים לאסור, ויש שהתיר 'אמירה לגוי' לשֵׁם כך.