יום חמישי ז' באלול תש"פ
האם מותר לכבות אש ביום טוב כדי להשתמש בחומר הבעירה בהמשך היום?
מלאכת 'המכבה' מותרת ביום טוב לצורך 'אוכל נפש', ולכן, מותר לכבות אש של תנור העומדת לשרוף את המאכל שבתוכו, וכדומה, כדי למנוע את הפיכת המאכל לבלתי ראוי לאכילה; אבל אסור לכבותה כאשר רק האש רק תחרוך את המאכל ותגרום לכך שאדם 'מפונק' יימנע מאכילתו. וכן מותר להניח מאכל על גבי גחלים כדי לצלותו, גם באופן שהדבר גורם לכביית הגחלים.
אולם, בנוגע ללקיחת שמן מבזיך של נר דולק כדי לערבבו במאכל – נחלקו הפוסקים אם הדבר מותר. וכן בנוגע לכיבוי אש ביום טוב כדי שחומר הבעירה שלה יוכל לשמש להבערתהּ בהמשך היום – נחלקו הפוסקים אם הדבר מותר. וראה במקורות.
[שו"ע תקז, ד, משנ"ב כב, כג ו־כד, ושעה"צ לז; וראה ביה"ל ד"ה כך; ביאורים ומוספים דרשו, 20]
אֵילו מלאכות מותרות ביום טוב שלא לצורך 'אוכל נפש'?
בנוגע לחלק מהמלאכות שהותרו ביום טוב לצורך 'אוכל נפש', נאמר הכלל: "מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש, הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש". ונחלקו ראשונים אם כלל זה נאמר גם בנוגע למלאכת 'המכבה'.
ופירשו האחרונים בדעת האוסרים, שהכלל 'מתוך שהותרה', נאמר רק בנוגע למלאכות שהן הכרחיות להכנת אוכל נפש, ומלאכת הכיבוי – למרות שבמקרים מסוימים היא נצרכת להכנת האוכל, מצד עצמה היא מלאכה שניתן להכין מאכלים בלעדיה.
ובדומה לכך, יש שפירשו בדעת האוסרים, שהכלל 'מתוך שהותרה', נאמר רק בנוגע למלאכה הנעשית בגוף המאכל.
[שעה"צ תקז, לז; ביאורים ומוספים דרשו, 18]
האם מלאכת 'אוכל נפש' מותרת כשניתן לקבל תוצאה זהה ללא עשיית מלאכה?
בנוגע למלאכות שהותרו ביום טוב לצורך 'אוכל נפש', במקומות מסוימים מצאנו שמותר לעשותן אף במקרה שניתן לקבל תוצאה זהה גם ללא עשיית מלאכה.
ודוגמה לדבר: אוכל המעורב בפסולת, וכמוּתם שווה, מותר לברור את הפסולת מתוך האוכל, אף שיש בכך מלאכת 'ברירה' דאורייתא, ואילו בברירת האוכל מתוך הפסולת (ביד, כדי לאכול לאלתר) אין כל איסור.
ומאידך, במקומות אחרים מצאנו שהחמירו אף באיסורים דרבנן, שלא לעשותם כאשר ניתן להגיע לאותה התוצאה בלעדיהם, וכגון לענין טלטול מוקצה, (ראה תקציר לאתמול).
[ביאורים ומוספים דרשו תקז, 23]