יום רביעי י"ט בתשרי תשפ"א
האם מותר ליהנות ב'יום טוב שני' שחל ביום שני ממלאכה שעשה הגוי בשבת שלפניו?
כפי שלמדנו, לדעת הרמ"א, אסור ליהנות ביום טוב שני ממלאכה שעשה גוי ביום טוב ראשון עבור ישראל, עד שיחלוף לאחר יום טוב שני זמן המספיק לעשיית המלאכה, המכוּנה 'כדי שיֵעשה'.
אולם, כשיום טוב שני הוא ערב שבת, מותר ליהנות בשבת מהמלאכה שעשה הגוי ביום טוב ראשון, לאחר שיחלוף בשבת – לאחר יום טוב שני – זמן המספיק לעשיית המלאכה אילו היה זה יום חוֹל.
וכן להיפך, אם חלו יום טוב ראשון ושני בימי ראשון ושני, מותר ליהנות ביום טוב שני ממלאכה שעשה הגוי בשבת עבור ישראל, לאחר חלוף כדי שיֵעשה.
[שו"ע תקטו, ד, ומשנ"ב מ; וראה שו"ע שם, ומשנ"ב לט ו־מב]
מה כוונת השולחן ערוך לפסוק כשמביא דעה אוסרת ולאחריה דעה מתירה?
נחלקו הפוסקים בנוגע לראש השנה שחל בימים חמישי ושישי, האם מותר ליהנות בשבת ממלאכה שעשה הגוי ביום הראשון של ראש השנה, לאחר חלוף 'כדי שיֵעשה' (ראה לעיל).
השולחן ערוך, הביא את דעת המתירים בשם "יש מתירים", ולאחריה את דעת האוסרים בשם "יש אוסרים"; ויש שכתב, שכאשר השולחן ערוך מביא שתי דעות באופן זה, כוונתו שאין להקל בדבר כי אם בשעת הדחק. והרמ"א מכריע כדעת האוסרים.
וכך היה ראוי להיות הדין גם בנוגע להנאה ביום השני של ראש השנה שחל ביום שני, ממלאכה שנעשתה בשבת; אולם, על פי הלוח שבידינו, היום השני של ראש השנה לעולם אינו חל ביום שני.
[שו"ע תקטו, ד, ושעה"צ נ; ביאורים ומוספים דרשו, 59-60]
האם מותר לאכול בשבת פרי שנשר מהעץ ביום טוב שחל ביום חמישי?
כפי שלמדנו, פרי שקטף הגוי לצורך עצמו, או שנשר מאליו מהעץ, ביום טוב שחל בערב שבת, או בשבת שחל בה ערב יום טוב – אסור באכילה ביום המחרת, משום איסור 'הכנה'.
ובנוגע לפרי שנשר מהעץ ביום טוב ראשון שחל ביום חמישי, אם מותרת אכילתו בשבת; וכן בנוגע לפרי שנשר מהעץ בשבת, אם מותרת אכילתו ביום טוב שני שחל ביום שני שלאחריה – בין בראש השנה, ובין ביום טוב אחר – הדין הוא כדין ההנאה ממלאכת גוי האמוּר לעיל, אלא שבאיסור הכנה אין צורך להמתין עד 'כדי שיֵעשה', (ראה לעיל).
[שו"ע תקטו, ד, ומשנ"ב לח]