המתפלל תפילת העמידה נחשב כעומד לפני המלך, דהיינו שהשכינה כנגדו, אלא שאינה יורדת למטה מעשרה טפחים (80-96 ס"מ, לשיטות השונות). ויש מהראשונים שכתב שהשכינה נמצאת כנגד צד ימינו של המתפלל, וככתוב בתהלים: "ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ". ועד שיפסע שלש פסיעות לאחוריו בסיום התפילה, נחשב כעומד לפני המלך; ואם אמר "יהיו לרצון אמרי פי..." וטרם פסע - לעניָנים מסוימים אינו נחשב עוד כעומד לפני המלך. [סעיף ב וס"ק ג ו־י; ביאורים ומוספים דרשו, 2 ו־8]

מי שטליתו זזה ממקומה באמצע תפילת העמידה, רשאי להחזירה למקומה; וכן אם התרופף הידוק התפילין לראשו, רשאי לשוב ולהדקן. ואם נפלה טליתו מעליו לגמרי אינו רשאי לשוב ולהתעטף בה, ואף אם היא בידיו ולא נפלה על הרצפה. ואם העדר הטלית מפריע לכוונתו - יסיים את הברכה שעומד בה ויתעטף בטלית ללא ברכה, ולאחר התפילה ימשמש בציציות ויברך. [סעיף ד וס"ק יד-טז; ביאורים ומוספים דרשו, 12]

אסור לירוק בשעת התפילה, ואם הצטבר רוק בפיו באופן שאינו יכול לבולעו, והדבר מפריע לכוונתו - יבליע את הרוק בנייר 'טישיו' וכדומה; ואם הדבר אינו אפשרי, רשאי להפנות את ראשו ולירוק לאחוריו על הרצפה. ולאחר הבלעת הרוק או היריקה, ימתין כדי הילוך ארבע אמות (2-4 שניות, לשיטות השונות) טרם שימשיך בתפילתו, כדי שתכלה שארית היריקה מפיו, וכדי שלא יֵראה כיורק כלפי מה שיאמר בהמשך. [סעיף ב וס"ק ד-ז; וראה עוד שם; ביאורים ומוספים דרשו, 3-4]