יום שני כ"ד בתשרי תשפ"א
האם מותר להשתמש ביום טוב במשלוח שהגיע על ידי שליח גוי?
משלוח שהובא בשבת וביום טוב מחוץ ל'תחום', לביתו של ישראל, בידי שליח גוי – הדין כך: אם היה ידוע מראש שאין אפשרות שהמשלוח יגיע ליעדו לפני שבת או יום טוב, והיה ברור כי הגוי יביא את המשלוח מחוץ ל'תחום' בשבת או ביום טוב – אסור למקבל להשתמש בתכולת המשלוח עד 'כדי שיֵעשה', דהיינו, עד שיחלוף לאחר השבת, או יום טוב, הזמן הדרוש להבאתו מחוץ לתחום.
אולם, אם המשלוח נשלח בזמן סביר להגעתו לפני שבת או יום טוב, ומסיבה כלשהי התעכב השליח בדרך, והביאו ליעדו בשבת או ביום טוב – מותר המשלוח בשימוש בשבת וביום טוב, אם אין בו חשש לאיסור הנאה מחמת עשיית מלאכה אחרת בידי גוי, או לאיסור 'מוקצה'.
ובכל מקרה, בשטח פתוח, אסור לטלטל את תכולת המשלוח לטווח של יותר מארבע אמות, ובמקום המוקף במחיצות, אסור לטלטלו מחוץ להיקף, (ראה במקורות).
[שו"ע תקטו, ט, ומשנ"ב סח]
משלוח של דברי מאכל שהובא על ידי שליח גוי – האם יש לחשוש כי הוחלף באחר?
משלוח של דברי מאכל שהגיע על ידי שליח גוי בשבת וביום טוב, באופן שמותר להשתמש בו לאלתר (ראה לעיל), ומכיל מאכלים אשר יתכן כי הם אסורים באכילה מחשש שהגוי עשה בהם מלאכה בשבת וביום טוב, כגון פירות שיתכן כי נקטפו באותו היום – יש לחשוש שהגוי החליף את המאכלים שקיבל מהמשלח, במאכלים האסורים באכילה; ולכן, אין להשתמש בהם אלא כשהם ארוזים באופן המוכיח כי הם אלו שנשלחו על ידי המשלח. ואם מקבל המשלוח יודע בדיוק מה אמור המשלוח להכיל, ניתן לסמוך על כך, ואין לחשוש שהגוי החליפו באחר.
ומאכלים שיש חשש לאיסור דאורייתא באכילתם – כגון חתיכות דג ללא סנפיר וקשקשת – אף בימות החול אין לאוכלם כאשר הובאו על ידי שליח גוי, אלא כשהם ארוזים באופן מסוים, המוכיח שלא הוחלפו; ראה שולחן ערוך יורה דעה סימן קיד.
[שו"ע תקטו, ט, משנ"ב סח, ושעה"צ ס"ק פח; ביאורים ומוספים דרשו, 97-98]
האם יש איסור 'מוקצה' בחפץ שהיה מחוץ ל'תחום' בכניסת יום טוב?
כפי שלמדנו, חפץ שהובא על ידי גוי מחוץ ל'תחום' ביום טוב, ואין חשש שהגוי עשה בו מלאכה בשבת וביום טוב – הריהו אסור בהנאה ביום טוב רק למי שהובא עבורו, אך לאלו שהחפץ לא הובא עבורם, הוא מותר בהנאה.
במה דברים אמורים? בחפץ של הפקר, או בחפץ השייך לגוי, אבל בחפץ השייך לישראל – אם היה מחוץ לתחומו של בעליו בכניסת היום, הריהו 'מוקצה', ואסור בהנאה לכל אדם, כיון שבעליו 'הסיח את דעתו' ממנו.
ויש אומרים, שמכיון שהבעלים לא עשה כל פעולה המורה כי הסיח את דעתו מהחפץ, אלא רק המרחק שבינו ובין החפץ גורם לכך שלא היה בדעתו להשתמש בו ביום טוב, אין החפץ מוקצה.
ואף לדעת האוסרים, אין האיסור אלא לפי דעת השולחן ערוך ופוסקים נוספים, שיש איסור מוקצה כזה של 'היסח הדעת' ביום טוב; ובשבת, לכל הדעות אין איסור מוקצה כזה; ראה במקורות.
[שו"ע תצה, א, ו־תקטו, ט, משנ"ב עב, ושעה"צ צא]