יום רביעי כ"ט באדר תש"פ
האם מותר להשתמש בחמץ 'שלא כדרך הנאתו' למטרת רפואה?
חמץ אסור בפסח מן התורה רק בהנאה שהיא 'כדרך הנאתו', אבל הנאה שלא כדרך הנאתו, אסורה רק מדרבנן. ובמקרה שהנאה זו נצרכת לרפואה, ואף במקרה שאין סכנה לחיי החולה – לא אסורה חכמים.
ולכן, מותר להתרפא בפסח בחמץ שלא כדרך הנאתו, דהיינו שלא באמצעות אכילה או שתייה. אולם, אם ניתן להשתמש בתרופה אחרת שאינה חמץ, אין להשתמש בתרופת החמץ.
וכמובן, אם יש חשש כלשהו של סכנה לחיי החולה ולא ניתן להשיג בקלות תרופה אחרת שאין בה חמץ, מותר לרפאו אף בחמץ 'כדרך הנאתו', כלומר באכילה או בשתיה.
[שו"ע תסו, א, ומשנ"ב א-ב]
האם מותר להשתמש בפסח בתרופות שמעורב בהן חמץ?
גלולות תרופה שמעורב בהן חמץ – אם החמץ נפסל מאכילת אדם, מותר להשתמש בהן בפסח. ואם הן עומדות לבליעה בלבד, כגון גלולות של תרופה מרה – יש אומרים שמותר להשתמש בהן בפסח אף כשהחמץ לא נפסל מאכילת אדם, כיון שהבליעה אינה נחשבת כאכילה, כך שההנאה היא שלא 'כדרך הנאתו', ואופן זה לא נאסר במקרה שנעשה לרפואה אף לחולה שאין בו סכנה (ראה לעיל). אולם, יש אומרים שבליעה נחשבת כאכילה, ולכן אם החמץ לא נפסל מאכילת אדם, אסור לבלוע את התרופה בפסח אלא במקרה שיש חשש סכנה.
ותרופות מרות שמעורב בהן מעט חמץ והן מצופות בציפוי מתוק – נחלקו הפוסקים אם מותר לאוכלן בפסח, או שבגין הציפוי המתוק נחשבת נטילת התרופה כולה 'כדרך הנאתו'.
[ביאורים ומוספים דרשו תסו, 4]
מה דינו של דגן הנותר מהאכלת בעלי חיים בפסח?
המאכיל את בעלי החיים שברשותו בפסח בדגן, ומצא בתוכו ריר שנטף מפיהם – נדון כל הדגן הנותר במקום אכילתם כחמץ, וחובה לבערו, משום שהרוק מחמיץ את הדגן.
ולדעת הרמ"א, אף אם לא מצא בו ריר – למרות שמעיקר הדין אין חובה לבערו – יש לבערו, מחשש שנטף רוק מפיהם והתערב בדגן וכעת אינו ניכר. ולאחר אכילת שור ופרה, חובה מן הדין לבער את הנותר אף אם לא מצא ריר, משום שדרכם להטיף ריר בשעת אכילתם.
ועוד כתבו הפוסקים, שלכתחילה יש להאכיל את בעלי החיים מעט מעט, כדי שלא יישאר מאומה לאחר אכילתם.
[שו"ע תסו, ב, ומשנ"ב ג ו־ה]