א. האם מותר להעיר יָשֵן לתפילה ע"י הכנסת ציציות לאזניו? ב. האם מותר לספור כסף לאור הירח?

בשבת (כב.) ילפינן שאסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה, ממה דכתיב "ושפך - וכסה", במה ששפך [בידו] יכסה, שלא יכסנו ברגל, שלא יהיו מצות בזויות עליו.

בשאילתות (פ' שלח שאילתא קכו) כתוב: שאסור לעשות תשמיש מבוזה בדבר שאדם יוצא בו ידי חובת מצוה כגון חוטין הקבועים בטלית, שילפינן מ"דם", דאמר קרא "ושפך וכסה" במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגליו שלא יהיו מצות בזויות עליו, ע"כ.

ואיתא בתנחומא (ויגש פ"ו) אמר רשב"י, אמר הקב"ה לישראל, היו מכבדין את המצות שהן שלוחי, ושלוחו של אדם כמותו אם כבדת אותן כאלו לי כבדתני ואם בזית אותן כאלו לכבודי בזית.

וכן פסק השו"ע (או"ח כא,א) שכל זמן שהחוטים קבועים בטלית אסור להשתמש בהם כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה משום בזוי מצוה, ע"כ.

והנה בהקדמת ספר "לב אליהו" (שיחות מהגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצוק"ל המשגיח דישיבת כפר חסידים, עמ' 85) מסופר על רבי אליהו זצ"ל, שמעולם לא העיר מהשינה בחור בגערה, והוא היה אומר שכאשר מעירים אדם בגערה מקלקלים לו את היון, ולכן היה מעיר הבחורים לאט לאט ובנחת כאשר הוא נוגע בקצה ציציותיו באוזן בחור ובכך היה פוקח הבחור את עיניו ורואה את העומד עליו .... ומתעורר בבושת ובזריזות לעבודת הבורא.

ובחישוקי חמד (להגר"י זילברשטיין שליט"א יומא כו. ד"ה ורגמוהו) מביא מעשה זה, וכתב: על כל פנים שמענו שהשתמש בקצה החוט של הציצית להקיץ בו תלמיד לתפילה, ע"כ.

ונראה לומר שהנהגה כזו אין בה משום ביזוי מצוה, ואדרבה הוא כבוד המצוה שעל ידה מעורר את האדם לעבודת הבורא.

ושם, מביא מה שכתב הריטב"א (ביומא שם), שבדווקא רגמו כל העם באתרוגים את הכהן הצדוקי שניסך מים על רגליו – כי זהו כבודו של האתרוג לקדש בו השם לענין כזה. [א"ה - ולפי"ז נראה דגם אם היה להם אבנים היו זורקים אתרוגים]
ודן שם במעשה שהיה בחזן חצוף אפיקורס שהתחיל להשמיע דברי חוצפה בתפילה, ניגש אליו אחד המתפללים וחבט ראשו בסידור שבידו, ויש לדון בזה, אם היה מותר לו להשתמש בסידור לקדש שם שמים כי הוא דבר שבקדושה ולא רק תשמיש מצוה כמו אתרוג, ע"כ.

ובבית הלוי (סוף פ' תרומה כה,יא) כתב: "שבעת שנותנים צדקה להעני ומקיימים בו מצות צדקה ועוד כמה מצות עשה כמו "והחזקת בו", ואז העני הוא ממש כמו בחינת אתרוג בעת שנוטלו לצאת בו, שבעת קיום המצוה חלה עליו קדושת המצוה ואסור בהנאה ובתשמיש של חול, ושנינו גבי כיסוי הדם "במה ששפך יכסה" שלא יכסנו ברגל שלא יהיו מצות בזויות עליו, כן העני ממש בעת שנותנים לו אסור לנהוג בו מנהג בזיון ליתן לו בבזיון חלילה, וזהו איסור דאורייתא"..

ובקובץ "המאור" (הקדמה עמ' יז) דן האם מותר להשתמש תשמיש מבוזה בירח, כגון לקרוא או להרצות מעות לאורו, כמו שמצינו שאין להרצות מעות כנגד נר חנוכה, דאפש"ל שהירח הוא תשמיש מצוה שעל ידו מקדשים את החודש, עי"ש.

(קב ונקי)