השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם מותר לרמוז לגוי שיעשה מלאכה בשבת?
גוי שחייב סחורה ליהודי ומחזירה לו בשבת, מותר ליהודי לתת לו את המפתח של המחסן כדי שיכניס את הסחורה? מה הטעם שאסרו חז"ל מוקצה בשבת? ומהי ההגדרה של 'מוקצה מחמת חסרון כיס'? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"ז סעיף כ"ב - סימן ש"ח סעיף א' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
כל דבר שהוא אסור משום שבות, לא גזרו עליו בין השמשות, דהיינו, חז"ל לא העמידו את דבריהם על בין השמשות של שבת כאשר מדובר על דבר מצוה או על מקום דחק, והתירו שבות, ובכללם גם אמירה לעכו"ם.
כשם שאמירה לגוי אסורה, כך רמיזה אסורה, ורק רמיזה בדרך ציווי אסורה, אבל רמיזה שלא בדרך ציווי מותרת, דהיינו, אסור לרמוז לגוי שיעשה מלאכה בשבת, ואסור לומר לו, 'תקנח חוטמך', שע"י זה יבין שצריך להסיר את הפחם שבראש הנר, כיוון שהפחם מחשיך את אור הנר, אבל מותר לומר לגוי רמיזה באופן כזה שיאמר לו 'הנר אינו מאיר יפה', והגוי יבין מדבריו שצריך להסיר את הפחם מהנר, וצריך לומר שמדובר באופן שהוא לא נהנה ממלאכת עכו"ם, כי הנאה ממלאכת עכו"ם בכל מקרה אסורה בשבת, ולכן מדובר באופן שהוא היה יכול לקרוא גם ללא הסרת הפחם מראש הנר או משום שהיה שם נר אחר, או משום שהנר מאיר גם בלי שיסירו את הפחם מראשו.
אומר הרמ"א, גוי שהיה חייב תבואה ליהודי והביא הגוי ליהודי את התבואה בשבת, מותר ליהודי לתת את המפתח לגוי כדי שימלא את אוצרו של היהודי בתבואה, ואע"ג שהיהודי עושה זאת לצורך הישראל, י"ל שאין זה לצורך ישראל, כי התבואה תהיה של היהודי רק לאחר שימדדו את התבואה, ואחרי שיתחשבנו ביניהם כמה תבואה הוא נתן לו, אבל לפני כן, התבואה היא של הגוי וממילא כאשר הגוי ממלא את אוצרו של היהודי, הוא עוסק עדיין בתבואה שלו עצמו ואין בזה בעיה של הנאה ממלאכת עכו"ם או בעיה של אמירה לעכו"ם.
ישראל צריך לעמוד על הגוי בשעת עשיית הגבינה או בשעת חליבת הבהמה, כיוון שאם לא יעמוד שם החלב לא כשר, ולכן כשעומד עליו בשבת, החלב מותר ליהודי, כי כל עוד שזה לא הגיע לרשות הישראל, זה של הגוי, והגוי מתעסק בשל עצמו כדי שיהיה לו גבינה שיוכל למכור ליהודי.
הטעם שחז"ל גזרו על איסור מוקצה, מביא המשנה ברורה בשם הרמב"ם, מפני שאם לא יאסרו חז"ל מוקצה, אדם יתעסק בשבת בכל מיני כלים ויתבטל ממנוחת השבת, והראב"ד מביא, שלכן חז"ל אסרו טלטול מוקצה כדי שלא יבוא לידי הוצאה של כלים מרשות לרשות.
'מוקצה מחמת חסרון כיס' פירושו, כל כלי שמלאכתו היא מלאכת איסור, ואדם מקפיד עליו שלא להשתמש בו אלא למה שהוא מיועד, הדין הוא, שהכלי הזה נחשב למוקצה מחמת חסרון כיס, כגון סכין של שחיטה או של מילה, שאדם לא לוקח סכין כזאת לחתוך בה ירקות, מחמת שהם סכינים יקרים והם מיוחדים רק לתשמישם, וממילא אסור לטלטל אותם בשבת בכלל, לא לצורך גופו ולא לצורך מקומו, ואם אותו אדם לא מקפיד, כלפיו זה לא מוקצה מחמת חסרון כיס.