יום ראשון י' באלול תש"פ
האם מותר להוציא שמן מנר דולק ביום טוב כדי להשתמש בו למאכל?
כפי שלמדנו, מלאכת 'המכבה' מותרת ביום טוב לצורך 'אוכל נפש', ולכן, מותר לכבות אש של תנור העומדת לשרוף את המאכל שבתוכו. אולם, בנוגע להוצאת שמן מבזיך של נר דולק, הנחשבת כפעולה של כיבוי, כדי להשתמש בו למאכל – נחלקו הפוסקים אם הדבר מותר. וכתבו הפוסקים שני הסברים, לפי דעת האוסרים, על ההבדל בין לקיחת השמן, לבין כיבוי אש העומדת לשרוף מאכל:
א. השמן ניתן בבזיך כדי לשמש כחומר בעירה, ואינו קשור לאוכל נפש, ולכן הוצאתו מהבזיך נחשבת כפעולה של כיבוי שלא לצורך אוכל; ואילו האש מיועדת להכנת המאכל, וכיבויה נחשב כפעולה של כיבוי לצורך אוכל נפש.
ב. המוציא את השמן, מתעסק בשמן, ולא באוכל נפש, שהרי בנקודת ההוצאה של השמן אין אוכל נפש; ולכן, הוצאת השמן נחשבת כפעולה של 'מכשירי' אוכל נפש, שבמקרה שניתן לעשותם בערב יום טוב – ובנדוננו, הרי ניתן היה להפחית את כמות השמן שבבזיך – אסור לעשותם ביום טוב.
[ביאורים ומוספים דרשו תקז, 25]
באיזה תנור מותר לאפות ביום טוב יותר מהכמוּת הנצרכת ליום טוב?
מותר לעשות מלאכת 'אוכל נפש' ביום טוב, גם כאשר יש בדבר תועלת לימים אחרים, ובלבד שיש תועלת בדבר ליום טוב עצמו. ואף כאשר הדבר גורם לריבוי טירחה ועשיית מלאכה ביום טוב, מותר לעשות זאת, אם כוונת העושה היא לתועלת של יום טוב עצמו.
ולפיכך, מותר לאפות ביום טוב כמות גדולה של מאפים, במקרה שבו מילוי התנור במאפים גורם לפיזור החום בצורה טובה יותר, וממילא – לאפייה טובה יותר של המאפה המיועד ליום טוב עצמו; וזאת, למרות שהכנת מאפים נוספים ואפייתם כרוכה בטירחה ועשיית מלאכה בכל מאפה בפני עצמו.
ובהקשר לכך, יש להוסיף, כי בניגוד לתנורים העתיקים, שבהם – באופנים מסוימים – אכן היתה מציאות כזו שמילוי התנור במאפים משפר את האפייה; בתנורים בני זמננו, בהם החום מפוזר בכל מקרה בצורה שווה בכל חלל התנור, אין תועלת למאפה כאשר הוא נאפה יחד מאפים אחרים, ולכן אין לאפות בהם יתר על הנצרך ליום טוב.
[שו"ע תקז, ו, ומשנ"ב לב-לד; ביאורים ומוספים דרשו, 27-28]
האם מותר לשטוף תנור במים צוננים ביום טוב?
בשנים קדמוניות, היו הכיריים והתנורים עשויים מחרס ומטיט, וכאשר הוסקו בפעם הראשונה, ובעודם חמים נשטפו במים צוננים, היה הדבר מחזקם מעט, ובכך כביכול הושלמה במידה מסוימת מלאכת עשייתם; ומסיבה זו, אסור היה לעשות פעולה זו ביום טוב, כיון שהיא דומה ליצירת כלי ביום טוב.
אולם, במקרה שהתנור הוסק בפעם הראשונה ביום טוב, והתחמם מאוד, והמטרה בשטיפתו במים צוננים היא שיוכלו לאפות בו לצורך יום טוב – התירו חכמים לעשות כן ביום טוב.
ולדעת כמה פוסקים, חלק מהתנורים התחזקו אף בעצם ההיסק, ובכך הושלמה מלאכת עשייתם; ולכן, לדעתם, היה אסור להסיק תנורים אלו ביום טוב. ויש חולקים. ולכל הדעות, אין ההיסק הראשון גורם לחיזוק הכלי אלא בסמוך לייצורו, בטרם התייבש החומר שממנו נעשה התנור; אך אם חלפו מספר ימים מייצורו, כך שהחומר כבר התייבש, אין ההיסק גורם לחיזוקו, ומותר להסיקו ביום טוב.
[שו"ע תקז, ה, ומשנ"ב ג, כז, כח ו־ל; וראה שעה"צ מא]