יום שלישי כ"ו באלול תש"פ
האם מותר להבעיר אש ביום טוב לצורך גוי?
היתר עשיית מלאכה לצורך 'אוכל נפש' ביום טוב, נלמד מהכתוב לגבי ה'ימים טובים' של חג הפסח: "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם". ודרשו חכמינו ז"ל: "יֵעשה לכם, לכם, ולא לגוי"; דהיינו, שאסור לעשות מלאכת אוכל נפש ביום טוב לצורך גוי.
ואיסור זה הוא מדאורייתא, אך נחלקו הפוסקים אם האיסור הוא 'לא תעשה', דהיינו איסור עשיית מלאכה ביום טוב, או איסור 'עשה', כיון שמקור האיסור הוא בפעולה חיובית: "הוא לבדו יעשה לכם". ויתכן שלדעת מקצת ראשונים האיסור הוא מדרבנן.
ואף המלאכות שמותר לעשותן ביום טוב לכל צורך שהוא, משום שלגביהן נאמר הכלל: "מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש, הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש" – כגון הבערת אש – אסור לעשותן לצורך הגוי.
[שו"ע תקיב, א, משנ"ב א-ב, וביה"ל ד"ה אין]
באיזה אופן ניתן להזמין גוי הנמצא בתהליכי גיור לסעודת יום טוב?
כאמוּר, אסור לעשות מלאכת אוכל נפש ביום טוב לצורך הגוי. ועקב כך, אסרו חכמינו ז"ל להזמין גוי לסעודה ביום טוב, מחשש שיבשלו מאכלים במיוחד עבורו.
אולם, מותר לשלוח לביתו של גוי אוכל שהוּכן לצורך ישראל; ובתנאי שהדבר אינו כרוך באיסור מלאכת 'הוצאה', שהרי גם מלאכת הוצאה – אפילו באיסורי הוצאה דרבנן – אסורה לצורך הגוי.
ויש שכתבו, כי מותר להזמין גוי הנמצא בתהליכי גיור, באופן שמקנים לו את האוכל בערב יום טוב; וכתבו עוד, כי מותר להודיע לגוי שיש עבורו מנות מוכנות בבית הישראל, כיון שאמירה זו אינה כדרך הזמנה לסעודה, ואין לחשוש שיבשלו עבורו מאכלים נוספים לסעודתו.
ולסעודת שבת, מותר להזמין גוי כרגיל, כיון שאין חשש שיבשלו עבורו, שהרי הבישול אסור בשבת, ומותר אף לטרוח בהגשת המאכלים לפניו.
[שו"ע תקיב, א, ומשנ"ב ד, ו, ז ו־ח; ביאורים ומוספים דרשו, 8-9]
האם מותר להזמין אדם שאינו שומר מצוות לסעודת יום טוב?
בהמשך לאמוּר: כשֵׁם שאסור להזמין גוי לסעודה ביום טוב, כך אסור גם להזמין יהודי מומר, שדינו כגוי לכל דבר, ומשום כך גם אינו מצטרף ל'מנין', ויינו אסור בשתייה.
למומר נחשב: העובד עבודה זרה, אפילו בצינעה; המחלל שבת בפרהסיה, מתוך פריקת עול, (ואינו בוש לעשות כן גם בפני אדם גדול, ראה במקורות); העובר על כל מצוות התורה מלבד עבודה זרה; והעובר אפילו עבירה אחת 'להכעיס'.
אולם, 'תינוק שנשבה', שפירושו – יהודי שגדל בסביבה המנותקת משמירת המצוות, ואינו יודע מאומה על אודותן, אינו נחשב כמומר.
ובנוגע לחילונים שבזמננו – יש שכתבו שאין דינם כתינוק שנשבה, ובפרט בארץ ישראל, בה הסביבה אינה מנותקת לחלוטין משמירת המצוות; ויש שכתבו שצריך לדון בכל מקרה לגופו, ובמקרה של ספק, ניתן להקל ולהזמינו.
[משנ"ב תקיב, ב, ושעה"צ ב; ביאורים ומוספים דרשו, 3-7]