יום חמישי כ"ח באלול תש"פ
האם מותר לבשל ביום טוב אוכל עבור בעלי חיים?
היתר עשיית מלאכה לצורך 'אוכל נפש' ביום טוב, נלמד מהכתוב לגבי ה'ימים טובים' של חג הפסח: "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם". ודרשו חכמינו ז"ל: "יֵעשה לכם, לכם, ולא לבהמה"; דהיינו, שאסור לעשות מלאכת אוכל נפש ביום טוב לצורך בעלי חיים, בין כאלו שהזנתם אינה מוטלת על האדם, ובין כאלו שהזנתם מוטלת על האדם. ואיסור זה הוא מדאורייתא, ויתכן שלדעת מקצת ראשונים האיסור הוא מדרבנן.
אולם, מותר להרבות ביום טוב בעשיית מלאכה הנעשית לצורך האדם, באופן שתמלא אף את צורכם של בעלי חיים; ולכן מותר, לדוגמה, לבשל כמות גדולה של מאכלים, אף שאין צורך בכולם, כדי שישאר מהם עבור בעלי החיים. ויש מהראשונים שסוברים שדרשה זו – "לכם, ולא לבהמה" – אינה נפסקת להלכה, ובמקרים מסוימים ניתן לצרף דעה זו לקולא.
[שו"ע תקיב, ג, משנ"ב טז ו־כא, שעה"צ לב, וביה"ל א, ד"ה ומותר; וראה משנ"ב כב]
באיזה מוקצה אסור לנגוע בשבת?
היום נלמד שתי הלכות הנוגעות לאיסור 'מוקצה' בשבת וביום טוב:
א. מוקצה, אסור בטלטול, אבל מותר בנגיעה. ונחלקו הפוסקים אם ההיתר לנגוע במוקצה הוא רק כאשר הנגיעה היא לצורך דבר היתר; או גם כאשר הנגיעה היא לצורך המוקצה, וכגון שמכסה את המוקצה כדי להגן עליו מקרני השמש, תוך כדי נגיעה בו. ומדברי המשנה ברורה נראה, שנקט כדעת המקֵלים.
אולם, חפץ שבהכרח יתנענע כאשר יגעו בו אפילו נגיעה קלה – כגון ביצה וכדור, או מוקצה התלוי באוויר – לדעת השולחן ערוך, אסור לנגוע בו, ולדעת הרמ"א, מותר; ורבים מהאחרונים פסקו כדעת השולחן ערוך.
ב. דבר האסור באכילה בשבת וביום טוב, אסור לטלטלו כדין 'מוקצה מחמת גופו', כלומר, שהוא אסור בטלטול אף לצורך גופו, דהיינו כדי להשתמש בו למטרה כלשהי של היתר, או לצורך מקומו, דהיינו כדי להשתמש במקום שבו הוא מונח.
[שו"ע תקיג, א, משנ"ב ב-ג, ושעה"צ ה; ביאורים ומוספים דרשו, 3; משנ"ב רסה, י; וראה ביה"ל שם ג, ד"ה פן]
מהו ההבדל בין מוקצה המיועד לשימוש חד פעמי לבין המיועד לשימוש רב פעמי?
ספק 'מוקצה', אסור בשבת, למרות שהאיסור הוא רק מדרבנן, ו'ספקא דרבנן לקולא'; משום שהוא 'דבר שיש לו מתירין', דהיינו, שבמוצאי שבת החפץ יהיה מותר בשימוש בוודאות, ועל כן אנו אומרים: "עד שתשתמש בו היום בספק איסור, השתמש בו מחר בהיתר ודאי". וכך הדין אף במקרה של 'ספק ספקא'; ואם שני הספקות הם באיסורים דרבנן, ניתן להקל לצורך מניעת הפסד כספי, אבל אם אחד הספקות הוא באיסור תורה, אין להקל.
ונחלקו הפוסקים בנוגע למוקצה המיועד לשימוש רב פעמי, האם הוא נחשב כדבר שאין לו מתירין, מפני שהשימוש הנוכחי שניתן לעשות בו בשבת, לא יוּתַּר לאחר השבת; או שלמרות זאת נחשב כדבר שיש לו מתירין. ולדוגמה, בגד שהוא ספק מוקצה – הלבישה שניתן ללובשו בשבת, לא תּוּתַּר לאחר השבת, אלא הלבישה שניתן ללובשו לאחר השבת, היא זו שתּוּתַּר לאחר השבת. ומדברי המשנה ברורה נראה, שנקט כדעת המחמירים.
[שו"ע תקיג, א-ב, משנ"ב ד-ה, ושעה"צ ח; ביאורים ומוספים דרשו, 4, וראה שם, 5; וראה שעה"צ תצז, יט]