שאלה: מי שהוא עני ואביון, ואינו חפץ בשום אופן להתפרנס מן הצדקה, והוא מתבייש בזה מאד, אך אין לו כל דרך לפרנס עצמו, האם מותר לאסוף לו כסף שלא בידיעתו, או אף בידיעתו ושלא בהסכמתו?
תשובה: שאלה זו זכיתי להעלות על שלחן מלכים לפני גאון ישראל הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, וענה לי שאפילו אם יוודע בסוף לעני שאספו בשבילו ויתבייש בדבר, מותר לאסוף לו וזו זכות גדולה למי שיאסוף עבורו צדקה. ונדפסה תשובתו בספר וישמע משה [ח"א עמוד רפב]. והגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א הראה לי דברי הרע"ב על המשנה בפאה [פ"ח מ"ט] וז"ל: אבל אם אין מעשה ידיו מספיקין לו ומסגף עצמו בחיי צער קרובין למיתה, על זה אמרו כל הצריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים, ואסור לרחם עליו, על נפשיה לא חייס כ"ש על אחרים, ע"כ. ומסיים הגאון: יש לתת לו צדקה בלי ידיעתו.
והגאון רבי שמאי גרוס שליט"א הראה לי מש"כ השו"ע בהלכות צדקה [יו"ד סימן רנה ס"ב]: וכל מי שצריך ליטול ואינו יכול לחיות אלא אם כן יטול, כגון זקן או חולה או בעל יסורין, ומגיס דעתו ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים ומתחייב בנפשו, ואין לו בצערו אלא עונות וחטאים. וכל מי שצריך ליטול ומצער עצמו ודוחק את השעה וחי חיי צער כדי שלא יטריח על הצבור, אינו מת עד שיפרנס אחרים, ועליו הכתוב אומר: 'ברוך הגבר אשר יבטח בה‘ [ירמיה יז, ז], ע"כ. הרי דהכל תלוי לפי גודל הדוחק והצער שמצטער בעניו.
והגאון רבי מנדל שפרן שליט"א אמר לי שבשני אופנים ניתן לאסוף עבור האדם צדקה שלא בהסכמתו: א. אם עושה בצנעה ומשתדל שלא יוודע לו הדבר ולא יתבייש. ב. אם אוסף עבור אשתו ובני ביתו, שהם אינם צריכים לסבול מפני שראש המשפחה חס על כבודו. אבל אם אוסף עבור האדם עצמו ואינו יכול לעשות זאת בצנעה, אין לו רשות לביישו נגד רצונו כדי לפרנסו.
והגאון רבי נפתלי נוסבוים שליט"א אמר לי שהיום כמעט אין אפשרות לעשות דברים כאלו בצנעה, ובסופו של דבר בודאי יתוודע לעני שאספו עבורו ויתבייש. ולכן אם הסיבה שהעני אינו רוצה שיאספו עבורו צדקה היא מחמת הבושה שמתבייש בדבר, אין לביישו בעל כרחו. אבל אם הסיבה היא מחמת שאינו רוצה להפסיד את גודל המעלה של מי שאינו מצטרך לבריות כמבואר בחז"ל, אפילו אם יודע שע"פ הלכה מותר לו לקחת ואעפ"כ אינו רוצה, מכל מקום נראה שבכה"ג מותר לאסוף עבורו שלא בהסכמתו.
(גיליון 'וישמע משה' ויחי תשע"ו)