מהו 'ותיקא'? • מדוע אסור לבשל במים קמח שנקלה באש והרי אין חשש שיחמיץ? • ומהו הביאור בדברי השו"ע שאמר 'וכן כשמוללים הקדירות החדשות'? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תס"ג סעיפים ב' – ג' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
ותיקא, דהיינו, תבשיל קמח המעורב עם שמן ומלח, מותר באכילה בפסח, ומבאר המ"ב, שהטעם ההיתר הוא, כיוון שהשמן נידון כמי פירות, ומי פירות אינם מחמיצים, ואע"פ שהוא מעורב גם עם מלח, ומבואר לעיל בסוף סי' תס"ב שמלח ים נידון כמים והוא מחמיץ את העיסה, מיישב המ"ב, כיוון שהוא מעורב בשמן, המלח מועט, ומשתנה צורתו, ואינו מחמיץ את העיסה, אבל אם יש בו אפילו מעט מים, אסור לאכול את התבשיל הזה, שהרי מי פירות המעורבים עם מים, הם מחמיצים.
לדידן, נוהגים להחמיר שלא ללוש עיסה עם מי פירות, כיוון שחוששים לשיטות שמי פירות מחמיצים, וחוששים שמא מעורב בהם מים שאז הם ממהרים להחמיץ, וממילא גם הותיקא אסור, ואומר המ"ב, שגם הרמ"א מסכים למה שמבואר בסעיף א', שמותר לחרוך שני שיבולי יחד, ולא חוששים למים שיוצאים מאחת לחברתה, מחמת שהמים האלו הם מי פירות, כיוון שזה דבר לא שכיח שיצאו מים משיבולת אחת לחברתה, וגם, שהרי מעיקר הדין מי פירות מותרים, וגם, אפשר שכל האיסור לדידן הוא רק לערב בידיים, דהיינו ללוש בידיים במי פירות, אבל אם ממילא זה קורה, בזה אין להחמיר.
כרמל, דהיינו, דגן שמהבהבים אותו באש וטוחנים אותו, אע"פ שהוא אפוי, ומכיוון שהוא אפוי הוא לא מחמיץ, בכ"ז לא מבשלים את הקמח שלו במים, כיוון שחוששים שמא לא נקלה באור יפה, ונמצא שהקמח שלו חי שלא נאפה, והוא יחמיץ כשמניחים אותו במים, ואומר המ"ב, שאם שמו אותו בתבשיל, התבשיל נאסר, ואסור גם להשהות את התבשיל בפסח, כיוון שזה ספיקא דאורייתא אולי הקמח לא נקלה יפה.
כתב השו"ע, 'וכן כשמוללים הקדירות החדשות', ויש בזה שני ביאורים:
א. הטור אומר, שנותנים קמח לתוך המאכל כדי לעבות אותו.
ב. הרמב"ם אומר, כאשר הקדירה חדשה, בפעם הראשונה מבשלים בה קמח עם מים כדי לחזק את הקדירה.
ובאותו קמח אסור להשתמש בו בפסח, אלא יבשלו בהם מצה אפויה שחזר וטחן אותה, ומביא המ"ב נידון, בקמח שקלו אותו בתנור, האם אפשר לתת אותו בתוך מים או אסור, כי יכול להיות, שקמח שונה מכרמל, שהרי קמח, החום של האש שולט בו יותר, ולכן, אם הוא נקלה בתנור, אפשר לסמוך על כך שהוא כבר נאפה, והוא לא יחמיץ כששמים אותו בתוך מים, ומביא המ"ב, שיש מתירים לבשל קמח קלוי, ואם עבר ועשה ממנו תבשיל יש להתירו בהנאה או להשהותו עד לאחר הפסח, כי קמח שנקלה שונה, מדגן שנקלה, כיוון שהחום של האש שולט בו יותר.
מצה אפויה שמצאו בתוכה קמח, המצה אסורה, כיוון שהחום של האש לא שלט בה, שהרי המצה מפרידה בין האש לבין הקמח, אבל קמח שקלו אותו ישירות בתנור, בזה יש מקילים עכ"פ בדיעבד.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א