הרב צבי וינברג
"וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה" (בראשית ל', כ"א)
כתב הרשב"ם "ולא נכתבה הודאה על לידת הבת לדעת למה נקראת כן, שאין מודים על הבת כמו על הבן". ובספר מרומי שדה (להנצי"ב זצ"ל ברכות נד.) כתב "והנה מדאיתא במשנה דעל כלים חדשים מברך שהחיינו, יש ללמוד לכאורה, שמי שנולדה לו בת שמברך שהחיינו, דלא גרע מאילו קנה עבד או שפחה לשמשו, שהרי מעשה ידיה לאביה, ואמת שלא ראיתי זאת בפוסקים, ואולי י"ל דבת אינה מתנה טובה לאביה כידוע באגדה", עכ"ל.
וכ"כ הערוך השולחן (רכג,א) שבלידת נקבה אין מברכין לפי שאין בזה שמחה כל כך. אולם המשנה ברורה (רכג,ב) כתב שאמנם על השמיעה שנולדה לו בת אין מברך שהחיינו, אולם בפעם ראשונה שרואה האב את בתו שנולדה מברך ברכת שהחיינו, דמי גרע ממי שרואה את חבירו לאחר ל' יום ושמח בראייתו דמברך שהחיינו, הכא נמי פעם ראשונה שרואה אותה.
ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סי' כא) שהעירו לו על דין זה שמברכין שהחיינו על לידת בת מהרשב"ם הנ"ל שמבואר בדבריו שאין לברך.
בפירוש התפילות והברכות לרבינו יהודה ב"ר יקר (רבו של הרמב"ן ז"ל ח"ב דף נ' ע"ב ד"ה הבונה) כתב "נולד לו בן צריך לברך שהחיינו, ועל הנקבה לא יברך דיין האמת".
ובפלא יועץ (לרבי אליעזר פאפו זצ"ל ערך בת) כתב "ראיתי מנהג רע באילו מקומות שאיש כי יוולד לו בת מרבים העם לעשות שחוק וליצנות, זה אומר "הקור גדול" וזה אומר "הסירחון גדול", וכהנה דברים של ליצנות, עד שמי שנולדה לו בת אינו מוצא מקום להתחבא מגודל הרדיפה שרודפין אחריו בדברי שחוק וליצנות.
ורע עלי המעשה קורא אני עליהם "לועג לרש חרף עושהו", כי הן מפלאות תמים דעים שהוא הנותן הבנים למי שירצה והבנות למי שירצה, נמצא שהמלעיג על לידת הבנות אך נגד ה' דברו מלבד איסור הליצנות כי רב הוא וכו', והלא אפשר שבנות עדיף לו מבנים כאשר יהיה טוב מזלן ומנת חלקן, וכאשר בעינינו ראינו כמה ששמחו בבת בין הבנים והיה מזלה ברוך מבנים, ואוי לו למי שבניו בנות ויותר גרוע מבנות וכו', משא"כ לאבי הבנות שאין עליו צרת הבת כי אם ללמדה מלאכת נשים ומידות טובות".
(קב ונקי)