השורה מיני מזונות במשקה - אם כוונתו לשֵׁם אכילה בלבד, והמשקה נועד רק להטעים את המאכל, יברך על המאכל בלבד. ואף אם כוונתו גם לשם שתיה - מעיקר הדין אינו צריך לברך על המשקה, אך ראוי לברך עליו; וכיון שברכת 'מזונות' קודמת לברכת 'שהכל', עדיף שיברך תחילה על המאכל, אולם לאחר שבֵּרך עליו אינו רשאי לברך על המשקה, שהרי מעיקר הדין הוא נפטר בברכת המאכל, ולכן יברך שהכל על דבר אחר ויפטור בכך את המשקה. ואם אין באפשרותו לעשות כן, יברך תחילה שהכל וישתה מעט, ולאחר מכן יברך מזונות על המאכל. [ס"ק סה ושעה"צ ס"ק סא ו־סג]

מרק שמעורבים בו מיני דגן, אף אם התבשלו יחד - כגון מרק גריסים - אין הדגן טפל למרק ואינו נפטר בברכתו, אך יתכן שגם המרק אינו טפל לדגן ואינו נפטר בברכתו, כיון שהכוונה היא הן לאכילת מיני הדגן והן לשתיית המרק - ובאופן זה צריך לברך על שניהם; ולכן, יאכל תחילה מעט מהמרק ויברך עליו 'שהכל', ולאחר מכן יאכל ממיני הדגן ויברך 'מזונות'. ויש אומרים שעדיף שלא לברך על המרק, אלא לברך 'מזונות' על מיני הדגן, ולברך על דבר אחר 'שהכל' ולפטור בכך את המרק. [ביאורים ומוספים דרשו, 58]

האוכל 'דגני בוקר', שברכתם 'מזונות', המעורבים בחלב, אם עֵרב בהם רק מעט חלב במטרה להטעים את הדגנים, או לשֵׁם ריכוכם, כדי שיהא נוח לבולעם - נטפל החלב למיני הדגן ואינו מברך אלא על הדגנים; ויש שכתב שאף אם כוונתו להרוות את צמאונו בחלב זה אינו מברך עליו, כיון שעיקר הכוונה לאכילת הדגנים. אולם, אם עֵרב בדגנים כמות גדולה של חלב, הרבה מעבר לכמות הנדרשת להטעמתם ולריכוכם - הרי שכוונתו גם לשתיה, ולכן צריך לברך גם על החלב (- ראה לעיל). [ביאורים ומוספים דרשו, 58]