השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
אדם שהלך להציל מפני הסכנה בליל י"ד בניסן, האם צריך לחזור לביתו לפני שהציל כדי לבער את החמץ? • באיזה אופן אדם פטור מלבער עיסה של חמץ? • ומהו השיעור של חמץ המצריך אדם לחזור לביתו ולבער את החמץ? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ד סעיף ז' (בחלקו השני) במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אדם שהולך להציל מן הדליקה או מן המפולת בליל י"ד בניסן, ויש לו חמץ בבית, יבטלנו בליבו ולא יחזור ואפילו יש שהות, ודין זה הוא שלא כמו בחלקו הראשון של סעיף ז' שמבואר, שאדם שביום י"ד בניסן הולך לדבר מצוה, כגון למול את בנו, ונזכר שיש לו חמץ בבית, שהדבר תלוי, אם יש לו אפשרות לחזור לבית ולבער את החמץ ואח"כ לחזור למצוותו, יעשה כך, אבל אם אין לו מספיק זמן לחזור לבית ולהספיק למול את בנו, ימול את בנו, ואת החמץ שיש לו בבית, יבטל, שהרי מדאורייתא, ביטול בלבד מספיק, וביעור הוא רק דין דרבנן, ובמקום מצוה לא העמידו חז"ל את דבריהם, אלא העמידו את הדבר על דין תורה, שביטול בלבד מספיק, אבל כאשר מדובר כשהולך להציל מפני הסכנה וכנ"ל, גם אם יש לו זמן לחזור לביתו ולבער את החמץ ואח"כ לחזור להציל, בכ"ז לא יעשה כך, אלא ילך להציל, ולא יחזור לביתו לבער את החמץ, אלא יבטל את החמץ, וטעם הדבר מבאר המ"ב, שבמקום סכנה ילך להציל ויסמוך על הביטול.
באופן שא"א לבטל, כגון בפסח כשנזכר שיש לו חמץ בבית שהוא עובר עליו, ויש לו אפשרות לחזור לביתו ולבער את החמץ, וגם להספיק להציל מפני הסכנה, מבואר, שכיוון שיש לו שהות אח"כ, ילך לבער ואח"כ יציל, ודווקא כשברור לו שיוכל אח"כ גם להציל, אבל בספק, לא יחזור, וכך דעת המג"א, אבל הרבה מהאחרונים חולקים, וסוברים שלא יחזור לביתו לבער, שמא בין כך יטרד, ויקרה משהו שהוא לא יוכל לחזור להציל, ויגיעו למצב של פיקוח נפש.
אדם שיצא לדרך לצורך עצמו, וכן אם יצא ללמוד תורה מפי רבו שזה דבר הרשות, ושמע שיש לו חמץ בבית, יחזור מיד לבער את החמץ, ואע"פ שתלמוד תורה זה עניין גדול, אבל צריך לקיים את מה שלומדים, ושיעור כמות החמץ שבשבילו צריך לחזור כדי לבער אותו, הוא עד כביצה, ופחות מזה מבטלו בליבו ודיו.
אדם שהולך בדרך ונזכר שיש לו חמץ בבית, אם החמץ הוא פחות מכביצה, מספיק ביטול בלבד, אבל אם אינו יכול לבטל, אפילו אם אין שם אלא כזית חמץ, הדין הוא שיחזור הבייתה, ויבער את החמץ מהעולם, אבל אם יש שם פחות מכזית, לא הטריחו אותו לחזור, וכשילך לביתו, יבער.
אדם שנמצא במקום אחר, ויש לו עיסה שלא החמיצה, והוא טרוד וחושש שמא העיסה תחמיץ, מבטל את העיסה בליבו לפני שתחמיץ ואפילו לאחר זמן האיסור, כיוון שבאותה שעה העיסה לא החמיצה, ודינה כמו קודם זמן איסורו, אבל אם החמיצה העיסה, הביטול לא מועיל אם הוא אחר זמן איסורו.