יום שלישי י' בטבת תשע"ט
האם כתיבה בעיפרון אסורה בשבת מדאורייתא?
איסור מלאכת 'הכותב' בשבת מדאורייתא, הוא רק בכתיבה העשויה להתקיים, דהיינו שהחומר שבו כותבים טבעו להתקיים, כגון כתיבה בעֵט או בדיו; ורק בכתיבה על גבי חומר המחזיק את הכתב ומתקיים, וכגון בכתיבה על גבי נייר, קלף ועץ.
ואין פירושו של דבר שהאיסור הוא רק בכתיבה המתקיימת לנֶצח, אלא די בכך שהכתיבה מתקיימת לזמן מה; ולכן, לדוגמה, כתיבה בעיפרון, אף שברבות הימים מיטשטשת ואינה ניכרת, אסורה מדאורייתא; ויש שכתב כי דַי בכך שהכתיבה מתקיימת למשך השבת.
והכותב בעט על גבי נייר בסמוך לצאת השבת, ודעתו לבַעֵר את הנייר מיד בצאת השבת – עובר על איסור דאורייתא, כיון שהכתיבה מצד עצמה עשויה להתקיים.
[משנ"ב שמ, יח ו־כב (אות א), וביה"ל ד, ד"ה במשקין; ביאורים ומוספים דרשו, 48-49]
האם מותר לכתוב ב'כתָב סֵתֶר' בשבת?
בהמשך לאמוּר: כתיבה בחומר שאינו עשוי להתקיים, וכגון בדיו שטבעו להֵעלם לאחר מספר שניות, או על גבי חומר שאינו מחזיק את הכתב או שאינו מתקיים, וכגון עלֵי ירקות; וכן סוגי כתיבה נוספים שאינם מתקיימים, וכגון עשיית צורת אותיות בחול יבש, או באֵדי קור שהצטברו על החלון – אסורות מדרבנן.
והכותב ב'כתָב סֵתֶר', דהיינו, בחומר שאינו ניכר כלל בשעת הכתיבה, אך על ידי אמצעים שונים מתגלה הכתב וניתן לקוראו – וכגון כתיבה בחֵלֶב חי, שעל ידי קירוב הנייר למקום חם מתגלה הכתב – אין בה איסור דאורייתא, אבל אסורה מדרבנן. וכן גילוי הכתב על ידי האמצעים הנ"ל – וכגון שמקרב נייר שכתבו עליו בחֵלֶב חי למקום חם – אף הוא אסור מדרבנן, לפי שהדבר דומה לכתיבה.
[שו"ע שמ, ד, ומשנ"ב יח-כ; ביאורים ומוספים דרשו, 47]
האם מותר לגרום בשבת לעשיית צֵל בצורה של ציור כלשהו?
עשיית תנועות כתיבה באוויר, או על גבי חפץ כלשהו, ללא שימוש בחומר כתיבה – מותרת בשבת, כיון שאינה יוצאת כל כתב; אך יש אומרים שראוי להימנע מכך. ועשיית צורת האותיות באצבעות עצמן, גם היא מותרת.
ועשיית צורות באצבעות כנגד השמש, באופן שיעשו צל בצורת אותיות, או ציור מסוים –מותרת, כיון שאין דרכו של אדם להחזיק את אצבעותיו באופן זה, והרי זו כתיבה שאינה מתקיימת כלל; אולם הנחת חפץ כנגד השמש בצורה מסוימת כדי שיעשה צל בצורה של אותיות או ציור – יש שאוסרים, משום שהצורה מתקיימת לזמן מסוים; ויש שמתירים.
והליכה על אדמה רכה בנעל שבסולייתה חקוקות אותיות – מותרת בשבת.
[שו"ע שמ, ד, ומשנ"ב כב; ביאורים ומוספים דרשו, 46]