בציווי על ברכת כהנים נאמר: "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל, אָמוֹר להם". מהמילים "אמור להם" דרשו חז"ל שאין הכהנים מחויבים במצות ברכת כהנים אלא כשקוראים להם לעשות כן; ומסיבה זו נוהגים שהש"ץ או אחד מהקהל - בכל מקום כפי מנהגו - מכריז: "כהנים", לפני ברכת כהנים. ואין חובת המצוה אלא פעם אחת ביום - אף אם קראו לכהן לברך, ואף ביום שיש בו תפילת מוסף; אך כשאינו מברך, ראוי שיצא מבית הכנסת לפני הברכה. ורשאי הכהן לקיים את המצוה פעמים רבות ביום, ואף צריך לברך לפניה, וכפי שמברכים על הנחת תפילין בכל הנחה, על אף שאין חובה להניחן יותר מפעם אחת ביום. [סעיף ב-ג וס"ק ט ו־יא; ביאורים ומוספים דרשו, 16-18]

כהן שקראוהו לברך ברכת כהנים, או שנכח במקום בשעה שהכריזו "כהנים", ואינו מברך, מבַטל בכך מצות עשה חמוּרה המורכבת משלוש לשונות ציווי שנאמרו עליה בתורה. ואם לא יצא כהן זה ממקומו לכיוון ארון הקודש בשעה שהש"ץ אמר את ברכת 'רצה' - אסור לו לברך, וממילא אינו נחשב כמבטל מצוה, אלא אם כן קראוהו לברך לפני שהש"ץ הגיע לברכת 'רצה'; ויש שהסתפק אם אכן אסור לו לברך, מאחר וכבר קראוהו, ולכן יֵצא מבית הכנסת לפני הכרזת 'כהנים'. ואם לא קראו לו לברך, ויצא מבית הכנסת לפני שקרא הש"ץ 'כהנים' - לכל הדעות אינו מבַטל בכך את המצוה, אך זהו מעשה שלילי, ואם עשה כן ללא סיבה - הריהו ראוי לנזיפה ולעונש. [סעיף ב, ס"ק ח-י, וביה"ל ד"ה אינם; וראה ד"ה או; ביאורים ומוספים דרשו, 20]

כהן שנחלש וקשה עליו לברך ברכת כהנים, רשאי שלא לברך, אך יֵצא מבית הכנסת לפני שיתחיל הש"ץ את ברכת 'רצה', כיון שאז עוקרים הכהנים ממקומם לקראת הברכה, וכשיראו שאינו עושה כן, עלולים לרנן עליו שהוא כהן פסול; וכן משום שאם יקראוהו לברך יתחייב במצוה, כאמור לעיל, ושוב לא יהיה רשאי לצאת מבית הכנסת. ולא יכנס לבית הכנסת עד לאחר ברכת כהנים, מהסיבה האמורה - למניעת רינון על כשרותו. וכהן שאסור לו לברך מסיבה הלכתית (אשר ידוע לרבים שאסור לברך בגינהּ ברכת כהנים) רשאי לכתחילה להישאר בבית הכנסת; אך כשאין כהנים אחרים בבית הכנסת - יש אומרים שיֵצא לפני ברכת 'רצה'. [סעיף ד וס"ק יב; ביאורים ומוספים דרשו, 19]