השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מה נתקשה המ"ב בדברי השו"ע 'או ששגג ויצא'? • מה החילוק בין אם חזר מעצמו לתחום שהיה בו מער"ש לבין אם החזירו אותו גויים? • ובאיזה אופן יכול ללכת בתוך המערה כולה כשהיא מחוץ לתחום? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן ת"ה סעיף ה' – סעיף ו' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אדם שהוציאו אותו העכו"ם מחוץ לתחום, או רוח רעה או שאר כל אונס, או אם יצא בשוגג, אין לו אלא ד' אמות, ואע"פ שיצא מהתחום באונס וכנ"ל, אבל צריך להבין בלשונו של השו"ע, שהרי אם כאשר יצא מתחומו בשבת באונס, אין לו אלא ד' אמות בלבד, אם יצא בשוגג ודאי שאין לו אלא ד' אמות בלבד, וא"כ, מה החידוש בדברי השו"ע שאמר 'או ששגג ויצא', הרי זה נלמד מכ"ש מנאנס ויצא? ומבאר המ"ב, שזה אגב הסיפא, שכתוב 'החזירוהו לתוך התחום כאילו לא יצא', אם הגויים החזירו אותו חזרה לתוך התחום שהוא היה בו, הדין הוא, שהוא מקבל את כל התחום כמו שהיה בכניסת השבת, וזה כמו שהוא לא יצא מחוץ לתחום, והחידוש הוא, שאע"פ שהוא יצא מהתחום בשוגג ולא באונס, בכ"ז הדין הוא שכשהחזירוהו, נחשב הדבר כאילו לא יצא מעולם מהתחום, ויש לו את כל התחום כבתחילה.
אם חוזר מיוזמתו לתחום שהוא היה בו, אין לו אלא ד' אמות בלבד, ומוסיף המ"ב שני הוספות:
א. מה שהשו"ע אומר שאם הוא חזר חזרה לתחום שהוא היה בו מער"ש אין לו אלא ד' אמות, החזירוהו גויים, הוא מקבל את כל התחום, אבל אם חזר מעצמו, אין לו אלא ד' אמות בלבד, וזה הכל כאשר חזר בדעת וברצון, אבל אם חזר לתחום שלו בשוגג, הוא מקבל את כל התחום.
ב. מה שנאמר שאם הוא חזר חזרה לתחום שלו, אין לו אלא ד' אמות בלבד, זה הכל כאשר חזר לתחום, אבל אם חזר חזרה לעיר שמוקפת חומה, הוא מקבל את כל העיר כולה, גם אם הוא חזר לשם מדעת.
אומר הרמ"א, אם נכנס לספינה ויצא הספינה חוץ לתחום, ומבאר המ"ב, שמדובר באדם שהיה בספינה בער"ש, וקנה שביתה ביבשה, ונכנס לספינה בשבת סתם כדי לשבת בתוכה ולא כדי להפליג, ובין כך הספינה הפליגה שלא מרצונו, והוציאה אותו מחוץ לתחום, נחשב הדבר כמי שאנסוהו גויים והוציאו אותו מחוץ לתחום, שאין לו אלא ד' אמות בלבד, ואם החזירה אותו הספינה חזרה, הרי הוא כאילו לא יצא, והוי כמו שהוציאו אותו עכו"ם, והחזירוהו.
אם הגויים הוציאו אותו מחוץ לתחום, והניחו אותו במקום שמוקף במחיצות, כגון דיר של בהמות שמחוץ לעיר, וכן מערה המוקפת במחיצות, או בעיר אחרת המוקפת במחיצות, הדין הוא, שכל אותו מקום נחשב כלפיו כד' אמות, ויכול ללכת בכולו, אבל אם יצא מחוץ לתחום למקומות האלו בדעת, אין לו את כל המקום אלא ד' אמות בלבד.