מדוע לא נלמדת מצות קבורת המת מקבורת שרה על ידי אברהם?
במקור חיוב מצות קבורה מן התורה, הביאה הגמרא בסנהדרין (מו, ב) מדברי רבי שמעון בר יוחאי, שנלמד מהרוגי בית דין שעליהם נאמר "כי קבור תקברנו" ומכאן לקבורה מן התורה. ומביאה הגמרא ששאל שבור מלכא את רב חמא 'קבורה מן התורה מניין'? ואישתיק רב חמא, ומקשה הגמרא מדוע לא ענה רב חמא שזה נלמד מהכתוב "כי קבור תקברנו", ומתרצת הגמרא, שמפסוק זה נצרך ללמד שצריך לעשות ארון לקבורה, אבל אין ללמוד מכאן חיוב קבורה בארץ [וראה שם ברש"י]. ולמעשה הרמב"ם (פי"ב מאבל ה"א) פסק שחיוב קבורה נלמד מפסוק זה, וכן עוד ראשונים [סמ"ג, לאוין קצז. החינוך, מצוה תקלו. הרמב"ן, השגות לספר המצוות שורש א. התשב"ץ, זוהר הרקיע סי' כה].
אכן לדברי רב חמא שלא הביא מהפסוק של "כי קבור תקברנו" חיוב קבורה מן התורה, שאלה הגמרא ולמה לא למד מקבורת האבות אברהם יצחק ויעקב, ומתרצת הגמרא שאין להוכיח מזה כי כך היה נהוג בעלמא מאז ומקדם עי"ש.
ובהגהות היעב"ץ על הגמרא, הקשה מדוע לא הביא ראיה ממה שטרח אברהם אבינו בקבורת שרה כמו שאמר לבני חת "תנו לי אחוזת קבר ואקברה מתי מלפני", ורואים שטרח מאד עבור זה, ובוודאי משום מצוה?
ואכן בפרדס יוסף (חיי שרה כג, ו סוף אות ז), כתב שאפשר לדחות שעשה כן אברהם לא משום מצות עשה, אלא משום חובת הבעל לאשתו כמו שחייב במזונותיה וברפואתה, כן הוצרך לעשות לאשתו כפי המנהג.
האם יש ראיה שמותר להתפלל אצל הקברים מכלב שהלך להתפלל על קברי האבות בחברון?
כתב המשנ"ב (סימן תקפא ס"ק כ"ז) על דברי הרמ"א בשם המהרי"ל שיש מקומות שנוהגים לילך בערב ראש השנה על הקברות ולהרבות שם בתחינות, שבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים והתפלה שם נתקבלה יותר, והוסיף המשנ"ב, שאל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהשם יתברך שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר.
כידוע יש בענין זה פולמוס גדול בין הפוסקים ואין כאן המקום להיכנס אליו, אך רק נביא במה שדנו במקור הדברים, והיא הליכתו של כלב בן יפונה להתפלל על קברי האבות שבחברון, ונדון זה הביאו הב"ח (יורה דעה סוף סימן ריז) שהביא בשמו של מוהר"ר חיים פלטיאל שהיה מבעלי התוספות, שכתב שהנודרים ללכת לבית הקברות, קצת היה נראה כדורש אל המתים, ומה שכלב השתטח על קברי האבות בחברון, הוא התפלל להקב"ה והלך לשם כדי להתפלל במקום קדושה, כדי שתהיה תפילתו נשמעת, כפי שנאמר באברהם (בראשית יט, כז) "אל המקום אשר עמד שם" הרי שהמקום גורם, אי נמי [סיבה נוספת למה מותר לעלות לקבר] משום שביזה את המת ולכבודו משתטח על קברו – זה מצינו, אך נשים ובני אדם שאינם יודעים זה, לא ידעתי הליכתן למה? עכת"ד. ומתוכן דבריו מובן שאין ראיה מהשתטחותו של כלב על קברי האבות בחברון, להיתר להשתטח לכל אחד על הקברים ואף על קברי אבותיו.
אכן, הב"ח עצמו הוסיף על דבריו: 'ומיהו כבר החזיקו במנהג זה, ויש לזה סמך בספר הזוהר (פרשת אחרי מות דף עא, א), וסייג עוד שדוקא להשתטח על קברי אבותיו ולהתפלל לפני השם יתברך על כל צרה שלא תבוא בזכות אבותיו הקבורים פה, וכיוצא בזה, וכבר נתקנו סדרי תפילה על זה, ואין לשום מורה למנוע ולבטל מנהג זה' עכ"ד. וכן הביא בספר קב הישר (פרק ע"א) את ענין הליכתו של כלב לקברי האבות, וכתב שמכאן התפשט המנהג היפה שהולכים על קברי אבות להתפלל ביום שמת בו אביו או אמו [ראה שם עוד שלאו דווקא על קברי אבות וכן בכל זמן צרה ראה שם הטעם].
ובזה הביא המשנ"ב (שם) את דברי המהרי"ל שסייג ענין זה, שהמשתטח בקברות הצדיקים שהוא מקום קדוש וטהור, אל ישים מגמתו נגד המתים אך יבקש מהשי"ת שיתן אליו רחמים בזכותם. ובענין לשון הגמ' תענית טז. 'שהמתים יבקשו עלינו רחמים' וכן הוא הלשון בסי' תקנט ס"ק מא, ראה מה שכתב בשו"ת מנחת אליעזר ח"א סי' נח [ויש לציין שוב שיש פולמוס גדול בענין זה, ורבים התירו, וידועים דברי הגר"א באגרת שהזהיר מהליכה לבית קברות כלל וכלל, וזה נוסח שנדפס בוילנא בשנת תקצ"ו, אבל בנוסח הנדפס בארם צובא, מופיע 'ואל תלך תמיד לבית הקברות'].
על מה נסוב הויכוח בעת ההשתטחות על קברו של מרנא החתם סופר זיע"א?
בויכוח שהתעורר בעת ההשתטחות על קברו של מרנא החתם סופר זיע"א, כאשר חלק מהמתפללים הניחו 'קויטלך' על הציון עם שמותיהם, בעוד אחרים טענו, שמאחר וכתבו הפוסקים שהמתפלל על קברי הצדיקים, אל ישים מגמתו נגד המתים, אלא יבקש מהקב"ה רחמים בזכות המתים, אם כן לא שייך לשים 'קויטלך' על קברות הצדיקים שהרי התפילות אינם לצדיקים אלא להקב"ה בזכותם.
בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סימן נ"ג) הביא את הויכוח הנ"ל, וכתב ששורש הדיון הינו הדעות שהובאו לעיל שלדברי מהרי"ל יהיה אסור ולדברי המתירים יהיה מותר [ראה בפמ"ג סי' תקפא א"א ס"ק טז], והביא דברי המהר"ם שיק בשו"ת (או"ח סימן רצ"ג) להסביר דעות המתירים שאין חשש של דורש אל המתים בתפילה על קברות הצדיקים, כאשר מתפלל שהצדיקים המצטערים בצער החיים [עיין רש"י במדבר כ, טו] ימליצו טוב בעדנו, ומשום שצדיקים במיתתן קרויים חיים. ואם כן לפי סברא זו יש ענין גם למנהג הנחת ה'קויטלך' על ציוני הצדיקים, כמו שנותנים לצדיקים בחייהם. והביא שם שכסברת המהר"ם שיק הביא גם החתם סופר עצמו (או"ח סימן קסו) בשם המהר"ל מפראג, ראה שם, וסיים המנחת יצחק שאין בידנו להכריע בדברים העומדים ברומו של עולם, אבל שפיר יש לומר נהרא נהרא ופשטיה.
הליכה על קברות נכרים, האם יש בה ענין?
האם יש ענין ומקור בהליכה לקברי נכרים? מקור לזה מצינו בהלכות תעניות (סימן תקעט סעיף ג) שכתב השו"ע שבשבע התעניות [היינו תעניות האחרונות על הגשמים] אחר שמתפללים, יוצאים לבית הקברות ומתחננים שם, כלומר, הרי אתם מתים כאלו אם לא תשובו מדרכיכם. והוסיף הרמ"א 'ולפי זה אם אין קברי ישראל, הולכים על קברות נכרים'.
אכן הביא המשנ"ב (שם ס"ק יד) מדברי המגן אברהם, שכל ענין זה שאפשר ללכת גם על קברות נכרים, זה דוקא לטעם המובא בשו"ע שהמתפללים יאמרו לעצמם: אם לא תחזרו בתשובה הרי אתם כמתים הללו', שטעם זה שייך גם בקברות נכרים, אבל לטעם השני הנאמר בגמרא, שהולכים לקברות המתים כדי שיבקשו רחמים על החיים, א"כ אין ללילך לקברי נכרים. והוסיף המשנ"ב בשם המגן אברהם, שבפרט לפי הנוסח שלנו שאומרים בבית הקברות בערב ראש השנה ויום הכיפורים, בודאי צריך לילך דוקא לקברי ישראל. ולבד מכל זה כתב המשנ"ב, שבקברות הנכרים שמעמידים שם גילולין על קבריהם, אין נכון להתפלל שם.