השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
גבינה שהעמידו בחומץ העשוי משעורים או חטים האם צריך לבערה מן העולם? • מה הדין באופן שיש חמץ בסדקי העריבה? • וכיצד ינהג אדם שמצא חמץ בסדק עמוק שאין באפשרותו להגיע אליו? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ב סעיף ה' – סעיף ז' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
שכר שנוצר ע"י שריית חטים ושעורים במים, השכר מוגדר כחמץ גמור, ומי שמשהה אותו בפסח, עובר על 'בל יראה', ומי ששותה אותו בפסח, אם יש בו שיעור חמץ כזית בכדי אכילת פרס, חייב כרת, ואם אין שיעור כזית בכדי אכילת פרס, עובר בלאו, ויש בזה איסור דאורייתא משום טעם כעיקר.
גבינה שהועמדה בחומץ שעשוי משעורים או חטים, צריך לבער אותה מן העולם, ואומר המ"ב, אפילו אם כמות הגבינה מול החומץ הוא ששים, בכ"ז צריך לבער אותה מהעולם, ולא רק הגבינה עצמה, אלא אם הגבינה העמידה גבינות אחרות, גם הם חמץ, וצריך לבער אותם, אא"כ מדובר באופן שהחומץ לבדו אינו יכול להעמיד אלא בעזרת דבר אחר, שאז יש היתר של זה וזה גורם, ומותר אפילו לשתות אותו בפסח.
עוד אומר המ"ב, אם שפכו על הגבינות יי"ש כדי לחזק אותם, מכיוון שהיי"ש ניתן לטעמא, גם אם יש בגבינות ששים כנגד היי"ש, צריך לבער את הגבינות, כי דבר שלטעמא, לא בטיל, אבל זה רק דין דרבנן ולא דאורייתא, ולכן, אם הוא לא ביער אותו לפני פסח ועבר עליו הפסח, הוא לא צריך לבער אותו מהעולם, אלא מספיק שהוא משליך את דמי ההנאה לים המלח, דהיינו, הוא לא נהנה מתוספת היוקר שנגרמה בעקבות החמץ, ומותר לו להנות באופן הזה מהמאכל אחרי פסח, כיוון שכל האיסור של מעמיד וגם מידי דעבידא לטעמא שאינם בטלים, הוא רק דרבנן, ולכן כפי שנתבאר, אם השהה אותם בפסח, אחרי פסח אסור לו להנות מהאיסור, וע"י השלכת הנאת המעמיד לים המלח, מותר.
כתלים וכסאות שנגע בהם חמץ וכעת אין עליהם חמץ, נהגו לשפשף אותם, ויש להם על מה שיסמוכו, ומבאר המ"ב, שאין ללעוג על המנהג הזה ולומר שהוא חומרא יתירה שהרי אין כאן שום חמץ, אלא יש לזה מקור מהירושלמי.
אם יש סדק עמוק שמונח שם חמץ ואינו יכול להגיע לשם כדי לפנות משם את החמץ, יטיח עליו מעט טיט, ובכך הוא מבטלו, וגם אם כמות החמץ שנמצאת שם היא כזית, מועיל לזה הטחת טיט.
בצק שבסדקים שבעריבה, אם יש כזית במקום אחד, חייב לבער אותו, ואע"פ שהכזית ניתן שם כדי לחזק את העריבה והוא בוודאי מבטל אותו, בכ"ז חייב לבער אותו, ואם אין שם כמות של כזית, והוא עשוי לחזק את הכלי או לסתום בו נקב, החמץ בטל במיעוטו, ואם החמץ לא נמצא שם כדי לחזק את הכלי, אע"פ שאין בו כזית, צריך לבער אותו מן העולם, ואומר המ"ב, זה הכל אם יש בכלי סדקים נוספים שגם בהם יש חמץ וסה"כ יש בכלי כזית, אבל כלי שיש בו רק פחות מכזית, אע"פ שהוא לא ניתן כדי לחזק את הכלי, א"צ לבער אותו, ויש חולקים וסוברים, שחמץ פחות מכזית צריך לבער אותו, אא"כ החמץ מטונף קצת, שאז א"צ לבער אותו לכ"ע.