ארבע צומות תיקנו הנביאים לישראל, והם: תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, 'צום גדליה' ועשרה בטבת. הצומות תוקנו לתאריכים אלו מפני המאורעות הרעים שאירעו בהם, ומטרתם – לעורר לתשובה על המעשים הרעים אשר הם הגורמים למאורעות הרעים מאז ועד עתה; ולכן נוהגים לומר סליחות בתעניות, מלבד בתשעה באב שנקרא 'מועד'. ויש שכתבו שהצומות תוקנו – מקצתם או כולם – גם כאבילות על הרעות שנעשו לישראל. [שו"ע תקמא, א, ומשנ"ב, וביה"ל ד"ה חייבים; ביאורים ומוספים 'דרשו', 1]
בתעניות הציבור: שבעה עשר בתמוז, צום גדליה ועשרה בטבת – הצום מתחיל בעלות השחר, אולם ל'בעל נפש' ראוי להתענות משקיעת החמה של ליל הצום. כמו כן, רחיצת כל הגוף במים חמים ופעולות נוספות האסורות בתשעה באב מותרות בצומות אלו, אך בעל נפש יחמיר בהן משקיעת החמה של ליל הצום, ובנעילת נעליים אין להחמיר. [שו"ע תקנ, ב, משנ"ב, ו, ושעה"צ ח-ט; ביאורים ומוספים 'דרשו', 20]