האם יש מקור למנהג לצום בשלושת הצומות הסמוכים לבר מצוה?
בנים עד לגיל שלוש עשרה, ובנות עד לגיל שתים עשרה, פטורים מלצום בתשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, ועשרה בטבת.
אולם, ילדים שיש בהם דעת להתאבל עם הציבור באבילות שבימים אלו (ראה תקציר לאתמול) – ראוי לחנכם שלא יאכלו אלא מאכלים פשוטים, ורק כדי צורכם, ולא יתענגו במאכלים מיוחדים, או מיותרים. ויש שכתבו כי למעשה אין נוהגים לדקדק בכך, אלא מאכילים את הילדים הקטנים כדרכם. ויש שכתב שבזמננו אין ילדים שיש בהם דעת להתאבל.
והיו שנהגו, שיֶלד המתקרב לגיל שלוש עשרה, צם את שלושת הצומות הסמוכים לבר מצוה; אך יש מפוסקי זמננו שהתנגד למנהג זה, והורה כי אף מי שאבותיו נהגו כן, אינו צריך להחזיק במנהג זה, כיון שאין לו מקור ולא תוקף הלכתי של מנהג; והחפץ להחמיר, די בכך שיאחר את זמן אכילתו של הילד.
[משנ"ב תקנ, ה, וביה"ל ד"ה הכל; ביאורים ומוספים דרשו, 12-14]
ילד שנעשה בר מצוה ביום ראשון שחל בו צום 'נדחה' – האם חייב לצום?
שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, וצום גדליה, חלים בחלק מהשנים בשבת, ונדחים ליום ראשון שלאחריה. והפוסקים דנים בנוגע לנער שנעשה בר מצוה ביום ראשון זה שבו חל הצום ה'נדחה', האם הוא חייב לצום:
יש אומרים שהוא פטור מלצום, מפני שחובת הצום חלה בשבת, כאשר עדיין היה 'קטן', והצום ביום ראשון בא רק כ'תשלומין' לצום שהתחייבו בו בשבת.
ויש אומרים שהוא חייב לצום, מפני שהצום ביום ראשון אינו כתשלומין לשבת, אלא כך היתה התקנה מעיקרהּ – שבשנה שבה המועד המקורי של הצום חל בשבת, תהיה חובת הצום ביום ראשון; ולכן, לדעתם, צריך הנער לצום, ובמיוחד בתשעה באב – אשר לגביו יש הסוברים שעיקר הזמן הראוי לתענית זו הוא התאריך של הצום הנדחה, עשירי באב. ויש המחייבים את הנער לצום מחמת שאינו רשאי לפרוש מהציבור המתענים, אלא אם כן הוא כחוש וחלש.
[ביאורים ומוספים דרשו תקנ, 15]
האם מעוברות ומניקות חייבות לצום בתעניות ציבור?
* חולה, אף שאין בו סכנה, אסור לו לצום בשבעה עשר בתמוז, צום גדליה, ועשרה בטבת, ויאכל רק מאכלים פשוטים, בכמוּת הנצרכת לו, ולא יתענג בתענוגים.
וכן אשה מעוברת או מניקה, שהצום מסב לה צער רב, אסורה לצום בשלושת צומות אלו. ואם הצום אינו מסב לה צער רב, רשאית לצום, אך אינה חייבת בכך. ואף כשהצום אינו גורם לצער כלל – מעיקר הדין היא פטורה, אלא שנהגו להחמיר בדבר, אלא אם כן הן חלשות, שאז אינן מחויבות להחמיר.
ויש בדברי הפוסקים חילוקים רבים בנוגע להוראה למעשה למעוברת ומניקה, כאשר ההוראה משתנה על פי נקודת הזמן בתקופת העיבור או ההנקה, על פי מזג האוויר ותופעות הלוואי שהצום יגרום לאשה, ועל פי מידת הצורך של התינוק בחלב האם ומידת ההשפעה של הצום על תפוקת החלב.
[שו"ע תקנ, א, משנ"ב ג-ה, ושעה"צ ב-ג; ביאורים ומוספים דרשו, 2, 3, 8, 9 ו־10]