האם יש חשש בכתיבת עשרת הדברות על הפרוכת של ארון הקודש או מעליו, כנהוג בזמננו?
כתב הרמ"א (סי' א סעי' ה) בשם תשובת הרשב"א שאסור לומר עשרת הדברות בציבור. וכתב המשנ"ב (ס"ק טז) שהטעם מפני הכופרים, שיאמרו 'אין תורה אלא זו', ובפרט בזמננו. והוסיף המשנ"ב שלכך גם אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לציבור.
ובענין מנהג כתיבת עשרת הדברות על לוח מעל ארון הקודש, כתב האדני פז (ס"ב) שאסור לעשות כן [וראה בפסקי תשובות [הערה 148 שהביא עוד פוסקים האוסרים]. מאידך, האורח נאמן (סי' א ס"ק נא) כתב להקל בכך, כיון שהנחתם מעל ארון הקודש היא כדי להורות שכל התורה ניתנה מסיני, וכמו שכתב המהרש"א (ברכות יא, ב) בשם רבי סעדיה גאון שכל תרי"ג המצוות כלולות בעשרת הדברות, אם כן זה עצמו כבוד התורה, אבל אסור לכותבן במקום שאינו מיועד לספר תורה.
אכן, בזמננו נוהגים לכתוב על ארון הקודש או על הפרוכת את עשרת הדברות רק ברמז [שתי תיבות], דעת הגר"ח קנייבסקי (דעת נוטה תשובה סה) שאין חשש ומותר לכתוב כי אין זה אלא לרמז בעלמא, וכן כתב בשו"ת 'רבבות אפרים' (או"ח ח"א סי' ג) שהיום שכותבים רק מקצת התיבות, אין חשש.
במה שונה נגינת 'עשרת הדברות' של פרשת יתרו, מנגינת 'עשרת הדברות' של חג השבועות?
בטעמי הקריאה של 'עשרת הדברות' ישנם שני סוגי ניגוני הטעמים, טעם עליון וטעם תחתון, בחג השבועות כתב המשנ"ב (סי' תצד ס"ק ג) שקוראים בטעם עליון, ובפרשת יתרו, כתב הביה"ל (שם ד"ה מבחודש השלישי) שקוראים בטעם תחתון, והביא שיש אומרים שתמיד קוראים בטעם עליון.
באור נפלא על החילוק בין קריאת 'עשרת הדברות' בטעם עליון, לקריאתם בטעם תחתון, הביא שם הביה"ל, וזה תמצית דבריו: טעם עליון – הוא נגינת הטעמים לפי הדברות ולא לפי הפסוקים והיינו שכל דיבור ודיבור שהוא פרשה בפני עצמה נעשה פסוק בפני עצמו, ולפי נגינה זו הרי הפסוק "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תחמוד" הוא מחולק לפי הטעמים לד' פסוקים, וכל דיבר מסתיים הניגון בסופו, ועשרת הדברות נקראות כאמירתן בסיני כל דיבור בפני עצמו. וטעם תחתון – הוא לפי הקריאה, והקריאה היא לפי הפסוקים הכתובים בתורה, ואי אפשר לחלק את הפסוק של מ"לא תרצח" עד "לא תחמוד" לארבעה פסוקים, שהרי אין לנו בכל התורה פסוק פחות מג' תיבות.
ולכן כותב הביה"ל, שבחג השבועות נוהגים לקרוא בטעם עליון, לעשות כל דיבור בפני עצמו לפי שבו ביום נתנו עשרת הדברות, ויש לקוראן כאמירתן בסיני. אבל בפרשת ויתרו ובואתחנן, ששם קוראים עשרת הדברות כחלק מקריאת פרשת השבוע, א"כ יש לקוראם בטעם תחתון, שהוא קריאה לפי הפסוקים ולא לפי הדברות. ומ"מ סיים שיש נוהגים גם בויתרו ובואתחנן לקרוא בטעם עליון.
כיצד קוראים את 'עשרת הדברות' בשנים מקרא ואחד תרגום?
באופן קריאת 'שנים מקרא ואחד תרגום', כתב המשנ"ב (סי' רפה ס"ק ב) שיש אומרים שיקרא כל פסוק פעמיים ועליו תרגום, ויש אומרים שיקרא כל פרשה פתוחה או סתומה פעמיים ואחר כך תרגום, וב'מגן אברהם' וב'שערי תשובה' צידדו כדעה הראשונה, והגר"א נהג כדעה שניה לאחר כל פרשה פתוחה או סתומה או אחר מקום שנראה יותר כהפסק ענין, ומסיים המשנ"ב, שדעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד.
לדעה שניה וכפי שנהג הגר"א לקרוא כל פרשה פתוחה או סתומה, מתעוררת בעיה בקריאת שנים מקרא, בעשרת הדברות, שהרי שם הפרשה מסתיימת באמצע פסוק, וכתבו הקצוש"ע (סי' עב סי"א) והערוך השלחן (ס"ה) שיפסיק באמצע הפסוק, מאידך, ה'כף החיים' (ס"ק ה) כתב שיש לקרוא את כל הפסוק בשלימות, וכן הורה הגר"ח קנייבסקי (ספר זכרון דרור יקרא עמ' תמה) והוסיף, שלכן פרשה שמסתיימת באמצע הפסוק לא יפסיק באמצע הפסוק, אלא ימשיך לקרוא עוד פרשה.