חכמינו ז"ל אסרו על האדם להתרחק בשבת יותר מאלפיִם אמה (912-1,152 מטר, לשיטות השונות) מהמקום בו שהה ב'בין השמשות' שבכניסת השבת, ואיסור זה נקרא 'תחומין'.

ויש אומרים שהתרחקות של שנים עשר 'מיל' (10.94-13.82 ק"מ), אסורה מדאורייתא, ודורשים זאת מהנאמר על מחנה ישראל, שאורכו היה שנים עשר מיל: "שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".

ומקום הגבוה יותר מעשרה טפחים (טפח = 7.6-9.6 ס"מ, לשיטות השונות) מהקרקע, אשר רוחבו פחות מארבעה טפחים – יתכן שאין בו איסור תחומין, משום שאינו ראוי להליכה; ובאיסור תחומין דרבנן ניתן להקל.

ולכן, ספינה שיש בין תחתיתה לקרקעית הים גובה עשרה טפחים, אין בנסיעה בה איסור תחומין דרבנן, כל שלא שהתה מאז כניסת השבת במקום נמוך יותר, או ביבשה.

[שו"ע שכה, ח; משנ"ב מא ו־מב; ביאורים ומוספים דרשו, 41; בהתאם לשו"ע תד, א, ומשנ"ב ג, ה ו־ז]

בהמשך לאמוּר: איסור תחומין חל אף על חפצי האדם, דהיינו, שאסור להרחיקם בשבת יותר מאלפיִם אמה מהמקום בו שהו בעליהם ב'בין השמשות' שבכניסת השבת.

וחפץ שהובא מחוץ לתחום על ידי גוי בשבת – אסור להזיזו ממקומו, כלומר, אסור לטלטלו יותר מארבע אמות (182-230 ס"מ, לשיטות השונות) מהנקודה שבהּ הונח מחוץ לתחום.

ובית או חצר המוקפת גדר, נחשבת כולה כמקומו של החפץ, ומותר לטלטלו בכל שטח הבית או החצר. ואף עיר מגורים, אשר לאחר שכבר התגוררו בה אנשים הוקפה בחומה, או ב'צורות הפתח' – נחשבת כולה כמקומו של החפץ, ומותר לטלטלו בכל העיר.

וכך הדין גם בנוגע לאדם שיצא מחוץ לתחומו בשבת, שאסור לו לצאת ממקומו, על פי הכללים הנ"ל.

[שו"ע שכה, ח, משנ"ב מג-מה ; בהתאם לשו"ע שצז, ג, ו־תה, א ו־ו ; וראה שם שסב, י-יא, ו־שצו, א].

גוי שעשה אחד מאיסורי שבת דרבנן בשבת עבור ישראל – לישראל זה שהמלאכה נעשתה עבורו אסור להנות ממנה בשבת, ואף במוצאי שבת עד 'כדי שיֵעשה', דהיינו, עד שיחלוף זמן המספיק לעשיית המלאכה באופן שבו עשאהּ הגוי.

וכך דינם גם של בני ביתו ואורחיו הקבועים של ישראל זה, כיון שנחשב הדבר שכוונת הגוי גם עבורם; ויש האוסרים אף לאורחיו המזדמנים, אך רשאים הם להקל מיד במוצאי שבת. אולם, מי שהמלאכה לא נעשתה עבורו, רשאי להנות ממנה אף בשבת.

והבאת חפץ מחוץ לתחום של שנים עשר 'מיל', אשר יש הסוברים שאיסורו מדאורייתא (ראה לעיל) – דינהּ לענין זה כמלאכה דרבנן, משום שהאיסור אינו מפורש בתורה, כמבואר לעיל, או משום ששטח איסור התחומין משתנה מאדם לאדם לפי מקומו, ולכן לא אסרו אלא למי שהביאו עבורו.

[שו"ע שכה, ח, משנ"ב לח, לט, מא ו־מב, ושעה"צ מג ו־מה; ביאורים ומוספים דרשו, 39-40]