מצות עשה מן התורה על הכהנים לברך את ישראל ב'ברכת כהנים', שנאמר: כה תברכו את בני ישראל. ויש אומרים שגם הישראל מצוּוה להתברך כפי שהכהן מצוּוה לברך, וכשם שאסור לכהן להִמנע מלברך, כך אסור לישראל להמנע מלהתברך; ויש אומרים שאמנם מקיים בכך מצוה, אך אין עליו חובה להשתדל לקיימהּ. ויש אומרים שהישראל אינו מקיים בכך כל מצוה; ויש אומרים שנחשב כמסייע לדבר מצוה, כיון שללא נוכחותו לא יוכל הכהן לקיים את מצותו. [ביה"ל בפתיחה; ביאורים ומוספים דרשו, 8-9; וראה סעיף ב]

זָר המברך ברכת כהנים - עובר באיסור דאורייתא, שנאמר: "דבר אל אהרן ואל בניו כה תברכו", ודרשו חז"ל: אהרן ובניו, ולא זר. ויש שכתב שאיסור זה הוא דווקא אם מברך בצורה של נשיאת כפיים, כפי שמברכים הכהנים; ויש שכתב שיש איסור בכל אופן. וכשמכוון שלא לשם מצוה אינו עובר באיסור זה, ומאחר ותיקנו חכמינו ז"ל לברך ברכת כהנים רק בתפילה, כשמברך שלא בשעת התפילה נחשב כמכוון שלא לשם מצוה, ועל כן מותר לאדם לברך את חבֵרו בפסוקי ברכת כהנים שלא בשעת התפילה. [סעיף א, ס"ק ג, וביה"ל ד"ה דזר]

אין לברך ברכת כהנים אלא כשיש בבית הכנסת עשרה אנשים גדולים ויותר. והכהנים עצמם נחשבים במניַן העשרה; ואף אם רק אחד מהמתפללים אינו כהן, יברכו כל הכהנים את היחיד, וכלשון הברכה שנאמרת בלשון יחיד: "יברכך ה'...". ואם התחילו את חזרת הש"ץ במעמד עשרה אנשים, כדין, ויצאו מקצתם - יש לסיים את חזרת הש"ץ ללא ברכת כהנים; אולם, אם התחילו את ברכת כהנים במעמד עשרה אנשים, ויצאו מקצתם, יש לסיים את הברכה. [סעיף א, ס"ק א-ב, וביה"ל ד"ה בפחות; ביאורים ומוספים דרשו, 5]