מה הדין אם לש עיסה גם במי פירות וגם במים? • ובאיזה כמות מי פירות המצה נקראת 'מצה עשירה'? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תס"ב סעיפים א' – ב' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אדם שלש עיסה במי פירות, כגון ביין או בשמן וכן בדבש או בחלב או בשאר משקים, בלי מים, העיסה אינה מחמיצה, ומותר לאכול בפסח מצה שנילושה במי פירות אפילו שהתה כל היום ללא התעסקות, ואפילו אם רואים שהעיסה טופחת, זה לא נחשב לחמץ אלא זה נחשב לסירחון, אבל אם יש בה מים ואפילו משהו, הם כבר מחמיצים את העיסה, והיא ממהרת להחמיץ, ואפילו אם יש רוב מי פירות, ואפילו אם לש את העיסה במי פירות בלבד, אלא שאח"כ לפני שהעיסה נכנסה לתנור הוא הוסיף ללוש אותה עם מים, היא ממהרת להחמיץ, ומבאר המ"ב, שאפילו בפחות משיעור מיל היא עלולה להחמיץ, ואם לש במי פירות ומים, יאפו אותה מיד.
אם עבר ושהה לפני האפייה, יש לאסור באכילה אפילו שלא שהה שיעור מיל, ובא"ר מצדד להתיר אפילו באכילה בהפסד מרובה אם לא שהה שיעור מיל ולא ניכר בעיסה סימני חימוץ, שאע"פ שלש את העיסה עם מי פירות ומים, העיסה מותרת, ובשוגג, יש לסמוך להקל בשעת הדחק.
מצה שנילושה במי פירות אמנם אינה מחמיצה, אבל לא יוצאים בה יד"ח מצות אכילת מצה בלי יו"ט ראשון של חג הפסח, כי בפסוק כתוב 'לחם עוני', וזו מצה עשירה, ואינה לחם עוני.
אע"פ שעיסה שנילושה במי פירות עם מים אם אפו אותה מיד המצה מותרת, אומר המ"ב, אמנם היא מותרת באכילה כי היא לא חמץ, אבל אין יוצאים בה יד"ח מצת מצוה בלילה הראשון, שכל שיש בה מי פירות ואפילו מועט, אם נרגש בה טעם מי פירות, היא מצה עשירה ואינה לחם עוני.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א