כיצד מגעילים חבית גדולה שאינה נכנסת ליורה? • האם מותר לשתות יין או דבש שהיו בחבית שהיה בתוכה שכר? • ומדוע לא מועילה הגעלה לחבית שהיה בתוכה יי"ש? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"א סעיף כ"א בדברי הרמ"א במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
כהמשך לדברי השו"ע בעניין חבית ששהה בתוכה שכר, אפילו חבית של חרס, צריך להגעיל אותה ומועילה לה הגעלה, אומר הרמ"א, שאם החבית גדולה וקשה להכניס אותה ליורה שעל האש, יקח מים חמים שעומדים בכלי ראשון ע"ג האש, ויערה אותם לתוך החבית, וילבנו אבנים באש, וכאשר האבן תהיה חמה היטב, יכניס אותה לתוך החבית, ויערה עליה מים רותחים מכלי ראשון, והאבן המלובנת גורמת לכך, שהמים החמים שעירו לתוך החבית, לא יצטננו, ואז נחשב הדבר כמו שהגעילו את החבית בכלי ראשון, ואח"כ יגלגל את החבית כדי שיגיעו מי ההגעלה לכל החבית, ומביא המ"ב, זה הכל אם ניקו את החבית מבפנים שלא יהיה בה שיירי חמץ, כי כל עוד ויש לחשוש שיש בה שיירי חמץ, לא מועילה הגעלה לחמץ בעין.
אומר הרמ"א, בדיעבד אם באותה חבית ששהה בה שכר, הכניסו יין או דבש, וניקו היטב אבל ללא הגעלה, מותר לשתות מהיין והדבש בפסח עצמו, ומביא המ"ב, זה הכל כאשר היין והדבש שהו באותה חבית מלפני פסח, ולאחר מכן רוקנו את היין והדבש לתוך כלי אחר שהוא כשר לפסח, שאז נותן טעם לפגם, מותר לפני פסח, אבל אם שהו בפסח עצמו, הם אסורים, כיוון שגם אם הטעם של השכר שבדופני החבית הוא פגום, נותן טעם לפגם בפסח עצמו, אסור.
מביא המ"ב, יש הבדל בין יין לדבש, ולכן, חבית שהיה בה שכר, ורוקנו אותו והכניסו לתוכה יין, הדין הוא, שגם אם עדיין לא עבר מעת לעת, אלא החבית בת יומה מבליעת השכר, היין מותר, כיוון שטעם של שכר ביין, הוא פוגם אותו, אבל לגבי דבש, טעם של שכר בדבש משביח, ועכ"פ לא פוגם, ולכן גם אם הכניסו את הדבש לפני פסח, צריך שלא יהיה מעת לעת מאז בליעת השכר, אבל יש מהפוסקים שאומרים, שמכיוון שהדבש לא מתחיל לבלוע מהחבית אלא לאחר שעברו מעת לעת, א"כ לאחר 24 שעות, הטעם שבחבית פגום.
עוד מביא המ"ב, זה הכל בחבית שאחסנו בה שכר ולא חבית שאחסנו בה יי"ש, שהרי הטעם של היי"ש הוא חריף וחזק, ואפילו הגעלה לא מועילה, כיוון שהטעם נשאר גם אחרי ההגעלה, אבל אם אין בה ריח של יי"ש, מועילה לה הגעלה בדיעבד שלא לאסור מה שנתן לתוכה, ומ"מ מיד כשנזכר, צריך לערות את היין לכלי אחר.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א