הרב יעקב ברגמן
בפרשת השבוע אנו למֵדים על הבדלת שבט לוי לעבודת המקדש, שנאמר: "וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם". ופירשו חז"ל, שבתחילה היו הבכורים מיועדים לעבודת המקדש, וכשחטאו הבכורים בחטא העגל, נלקחה מהם העבודה וניתנה לבני שבט לוי. ובטעם הדבר כתבו ראשונים, שכבוד המלך הוא שיהיו אנשים מסוימים, מסוג או משבט מסוים, קבועים לשירות בביתו, ולא יכנס זר ביניהם לעבודת המלך.
הבדלה זו של הלויים, לא תשתנה לעולם, כפי שאמרו חז"ל על סוף הפסוק הנ"ל: "והיו לי הלויים", שכל דבר שנאמר עליו 'לי' אינו משתנה לעולם, והיינו, שאף לעתיד לבוא, כשיחזרו הבכורים לעבודתם – לא יֵרדו הלויים מקדושתם, ויעבדו יחד עם הבכורים. וכתבו אחרונים, שהואיל ונבחרו בני שבט לוי משאר השבטים, הרי הם קדושים יותר, ועליהם לקדש עצמם יותר משאר ישראל.
תפקידי הלויים בעבודת המקדש היו רבים. ותפקיד נוסף להם, הקיים גם בזמן הזה – יציקת מים על ידי הכהנים לפני נשיאת כפים. ופירשו חכמינו ז"ל שטעם הדבר הוא משום שהכהנים מוסיפים קדושה על קדושתם בכך שמקדשים ידיהם מן הלויים הנקראים קדושים; ומטעם זה, צריך הלוי להתקדש תחילה וליטול את ידיו לפני שיוצק מים על ידי הכהן. וכן פסק בשולחן ערוך. ומנהג בני אשכנז שהלוי אינו נוטל את ידיו, אך אם ידיו אינן נקיות, או אף אם הסיח דעתו מהשמירה על נקיונן – ראוי שיטול.
ואף לוי תלמיד חכם יטול את ידיו של כהן שאינו תלמיד חכם, ואין בכך זלזול בכבוד התורה, כי אדרבה זהו כבודו, שמהדר ומדקדק במצוות. ויש נוהגים, שאם יש כמה לויים וכהן אחד, נוטלים כמה לויים יחד את ידי הכהן; ויש שהורה שאין לנהוג כך, כיון שאין זו דרך נטילה. ואם אין לוי בבית הכנסת – יטול את ידי הכהנים בכור שנולד ראשון מאמו; (ויש שכתב שבזוהר משמע שהכהן יטול בעצמו).
זכויותיו של הלוי בזמן הזה – חכמינו ז"ל אמרו במשנה, שהלוי קודם לישראל להחיותו, ולהשיב אבדתו, ולתת לו צדקה, ולפדותו מן השבי. ויש שכתבו בדעת הירושלמי, שבזמן הזה אינו קודם לישראל. ויש שכתבו שהבבלי חולק על כך. ויש שכתבו שבזמן הזה ראוי להקדימו, אך אין חובה בכך. וכן פסק במשנה ברורה, שראוי להקדימו למתן צדקה, וכתב שכך הדין גם לגבי דברים שבקדושה, כגון להוציא אחֵרים ידי חובתם בברכה, או 'לְזַמֵּן' בברכת המזון.
ובנוגע לפדיון הבן, שלוי ובן של בת לוי פטורים ממנו – יש שכתבו כי בזמן הזה, מרוב הגזירות והגירושים שבגלות, קרוב לודאי שלא נשמר סדר הייחוס כראוי, ולכן, הגם שלא ניתן לחייב את הלויים בפדיון הבן, ראוי ללוי לפדות את בנו הבכור מספק, ולהשאיר את כסף הפדיון לעצמו. וכן יש שכתבו שאין לתת מעשר ראשון ללוי. אך יש שכתבו שחובה לתת מעשר ראשון ללוי, או שמידת חסידות היא; וכך נהג החזון איש.
ויש מי שכתב, שלפי דעת הפוסקים כהן צריך לפחות פעם בשנה לעשות מעשה המוכיח על כהונתו, כדי 'להחזיק' את עצמו בכהונה (ראה מגן אברהם קכח, עה), גם לוי צריך לעשות כן, ועליו להשתדל לעלות לתורה לעליה השניה לפחות פעם אחת בשנה. אבל ביציקת מים על ידי הכהנים לפני נשיאת כפים אין הוכחה ללוִיָּתו, שהרי במקום שאין לוי, יוצק הבכור.
[שו"ע או"ח קכח, ו-ז, ומשנ"ב כב-כד; ביאורים ומוספים דרשו, 32, 34, 35 ו־39; משנ"ב רא, יג; אנצ"ת ע' לוי]