האם דיני הקדימה לברכה הם חובה או 'מעלה'?
כאשר מונחים לפני אדם שני מאכלים וחפץ לאכול את שניהם, פעמים שעליו להקדים ולברך על אחד מהם.
חכמינו ז"ל הזכירו לעניָן זה שתי סיבות להקדמה: חשיבות המאכל, כשהוא משבעת המינים, וחביבות המאכל על האוכל; ונחלקו חכמים בנוגע לסדר הקדימה – אם מאכל משבעת המינים קודם למאכל חביב יותר, או להיפך. והראשונים נחלקו בנוגע לפירושהּ של מחלוקת זו, ובנוגע לפסק ההלכה; ראה במקורות.
וחמוּרה חובתם של דיני קדימה אלו, עד שמי שאינו מקיימם, נקרא 'עבריין' ו'עובר על דברי תורה', ויתכן שחייב בנידוי ו'מכת מרדות'.
[שו"ע ריא, א, משנ"ב הקדמה-א; ביאורים ומוספים דרשו, 5]
מהו סדר הקדימה לברכה למאכלים שברכתם שווה?
האוכל שני מאכלים שברכתם הראשונה שווה – אם אחד מהם משבעת המינים, כגון תמר ותפוח, צריך להקדים ולברך על הפרי משבעת המינים. ואם שניהם משבעת המינים, כגון זית ותמר, או שלא משבעת המינים, כגון תפוח ואגס – אם רק אחד מהם שלֵם, צריך להקדימו לשני.
ואם שניהם שלֵמים, אם שניהם משבעת המינים, ישנו סדר קדימה מיוחד על פי הסדר שבו הוזכרו בתורה. ואם שניהם אינם משבעת המינים, צריך להקדים את החביב עליו יותר.
ונחלקו הראשונים בפירושהּ של 'חביבות' זו: יש אומרים שאם בדרך כלל אחד מהם חביב עליו יותר, יש להקדימו, ואף אם בשעת אכילה זו המאכל האחֵר חביב עליו יותר ממנו. ויש אומרים שאם הוא חפץ כעת באחד המאכלים, הוא קודם לברכה, ואף אם בדרך כלל המאכל האחֵר חביב עליו יותר.
ולהלכה – החביב בדרך כלל, הוא הקודם לברכה, אך אם המאכל האחֵר חביב עליו יותר בשעת אכילה זו, יטעם תחילה מזה שחביב בדרך כלל, יאכל את זה שחביב בשעה זו, וישוב לאכול את החביב בדרך כלל.
[שו"ע ריא, א-ב, משנ"ב ב, ג, ד, ה, ו, י ו־יג, ושעה"צ ג, ד ו־ז]
האוכל תפוח ואגס – האם צריך לברך דווקא על התפוח?
האוכל שני מאכלים שברכתם שווה, ושניהם שלֵמים או בלתי שלֵמים, ואינם משבעת המינים, ושווים בחביבותם, אך אחד מהם מזין את הגוף, כגון תבשיל של מיני דגן, והאחֵר אינו מזין את הגוף, כגון מיני מתיקה – יתכן שצריך להקדים ולברך על המאכל המזין.
ונחלקו הפוסקים אם למאכל הנאכל לצורך בריאות יש חשיבות על פני מאכל אחר. ופירות ארץ ישראל אינם קודמים לפירות חוץ לארץ. ופירות שהוזכרו בדברי חז"ל כמשל לעם ישראל, כגון תפוחים ואגוזים – יש שכתב שיש להם חשיבות כפרי החביב לאדם, אשר הוא קודם לברכה; ויש חולקים.
[ביאורים ומוספים דרשו ריא, 3 ו־7]
אתה אוכל 'שַׁלְוָה' ושקדים – על איזה מהם תברך ראשון?
האוכל פרי עץ ופרי אדמה, אשר ברכתם הראשונה אינה שווה – אם אחד מהם חביב עליו יותר הן בדרך כלל והן בשעת אכילה זו, יש להקדימו לברכה אף אם האחֵר הוא משבעת המינים.
ואם הם שווים בחביבותם: אם אחד מהם משבעת המינים, הוא קודם; ואם שניהם אינם משבעת המינים – ולענין זה, 'שווים בחביבותם' היינו אף אם אחד מהם חביב בדרך כלל והאחֵר חביב בשעת אכילה זו – יש להקדים את פרי העץ, משום חשיבות ברכת 'העץ' לעומת ברכת 'האדמה'.
ושתי ברכות אלו קודמות לברכת 'שהכל', ואף אם המאכל שברכתו 'שהכל' חביב יותר, וגם אם מקורו בשבעת המינים.
[שו"ע ריא, א ו־ג, משנ"ב ט, יד, יח ו־לה, שעה"צ ט, יא ו־טז, וביה"ל ד"ה ויש; וראה עוד בשעה"צ יא]
השיטות השונות בדיני קדימה לברכה
שני מאכלים שאחד מהם משבעת המינים והאחֵר חביב עליו יותר, אם ברכתם הראשונה שווה, יש להקדים לברכה את זה שמשבעת המינים; ואם מדובר בפרי העץ ופרי האדמה, אשר ברכתם הראשונה אינה שווה, יש להקדים לברכה את החביב. וזוהי דעת רבים מהראשונים והאחרונים, וכן פסק המשנה ברורה להלכה.
אולם, לדעת הרמב"ם וראשונים רבים נוספים יש להקדים תמיד את המאכל החביב. ולאידך גיסא, לדעת ראשונים רבים אחרים, יש להקדים תמיד את המאכל משבעת המינים. ויש שסוברים שבפרי העץ ופרי האדמה אין חובה להקדים את אחד מהם, ויברך על איזה מהם שירצה. ודברי כולם מצטרפים כ'סניף' להכרעת הדין במקרים שונים.
[שו"ע ריא, א-ב, משנ"ב ט, וביה"ל ד"ה ויש; וראה משנ"ב לג]
כיצד מלמדת התורה במילה אחת על סדר חשיבותם של שבעת המינים?
לשני מאכלים משבעת המינים, ישנו סדר קדימה מיוחד, על פי סדר הזכרתם בתורה: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ".
ואין לומר שכולם שוים בחשיבותם, והוזכרו בזה אחר זה רק משום שאי אפשר להזכירם כאחת, כיון שהתורה הפסיקה ביניהם במילה 'ארץ' – המשנה את סדר החשיבות, כדלהלן – ומשמע שרצונהּ להשמיענו את סדר חשיבותם.
וביארו חכמינו ז"ל כי סדר הזכרתם נחלק לשנים: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ"; וכל הסמוך ל'ארץ' הראשונה, חשוב יותר מהסמוך ל'ארץ' השניה, אך הסמוך ל'ארץ' השניה, חשוב יותר מהרחוק מה'ארץ' הראשונה. ולפיכך, סדר חשיבותם הוא: חיטה, זית (= זֵית שֶׁמֶן, בלשון התורה), שעורה, תמר (= דְבַש, בלשון התורה), גפן, תאנה ורימון. ודין קדימה זה, הוא גם במקרה שהמוזכר מאוחר יותר – חביב עליו יותר.
[שו"ע ריא, ד, ומשנ"ב יט, כ, כא, כב ו־כה; וראה ביה"ל ד"ה קודם; ביאורים ומוספים דרשו, 14]
מיץ ענבים ותמרים – איזה מהם קודם לברכה?
גרגירי חיטה ושעורה שברכתם 'האדמה' – יש אומרים שהם קודמים לפרי משבעת המינים שברכתו 'העץ', משום שהם קודמים בסדר הזכרתם בפסוק, אך אם הפרי חביב עליו יותר, הוא קודם; ויש אומרים שאינם קודמים לפרי משבעת המינים אלא כשהם חביבים עליו יותר מהפרי.
כמו כן, דין קדימת הזית לשעורה הנ"ל – הוא כשברכת השעורה 'האדמה', אך כשברכתה 'מזונות' – היא קודמת, משום חשיבות ברכת 'מזונות', הקודמת לחשיבות סדר ההזכרה בתורה.
וכן ברכת 'הגפן' קודמת לברכות 'העץ' ו'האדמה', ואף לזית ולתמר הקודמים לה בסדר הזכרתם בתורה.
[שו"ע ריא, ה, משנ"ב כג, כה ו־כו, ושעה"צ טז; ביאורים ומוספים דרשו, 15 ו־19; וראה ביה"ל ד"ה קודם]
האם מותר לאכול ולשתות לפני סעודת פת?
פת שברכתהּ 'המוציא' קודמת לכל המאכלים. וברוב המקרים חובה להקדימהּ מסיבה נוספת – שכאשר מתעתד לאכול סעודת פת, אסור לברך על מאכלים נוספים שמתעתד לאכול, כדי שלא לגרום 'ברכה שאינה צריכה'; ועליו לאוכלם בסעודה, שאז הם נפטרים בברכות הסעודה.
ועם זאת, אם ישנה סיבה לאכילת מאכל מסוים לפני הסעודה – מותר להקדימו ולברך עליו לפני הסעודה. וכן מותר לשתות מעט משקה לפני הסעודה, כדי לפטור את המשקאות שבסעודה מברכה ראשונה לכל הדעות, (ראה שו"ע קעד, ז).
[שו"ע ריא, ה, ומשנ"ב ל; ביאורים ומוספים דרשו, 23-24]
האם סדר מסוים הנהוג בסעודה דוחה את דיני הקדימה?
כל דיני הקדימה לברכה, אינם אמורים באופן שחפץ לאכול באותה שעה רק מאכל אחד, ומונח לפניו מאכל אחֵר חשוב יותר או חביב יותר.
וגם כשחפץ לאכול שני מאכלים, אך רק אחד מהם מונח לפניו, אינו צריך להמתין עד שיביאו לפניו את השני, אף כשעל פי סדר דיני הקדימה הוא קודם לראשון.
וכמו כן, אם חפץ לאכול שני מאכלים, אשר מנהג המקום, או מנהגו שלו, לאוכלם בסדר מסוים – רשאי לאוכלם כפי הסדר הנהוג, גם כשעל פי סדר דיני הקדימה יש להקדים את השני.
[שו"ע ריא, ה, משנ"ב לא, ושעה"צ כ; ביאורים ומוספים דרשו, 25]
בֵּרכת 'מזונות' על אורז ולפניך גם 'פתיתים' – האם נפטרו הפתיתים מברכה?
האוכל מספר מאכלים שברכתם שווה, לכתחילה יכוון לפטור את כולם בברכתו, ובדיעבד נפטר כל מאכל המונח לפניו. וכן אם הביאו לפניו מאכל אחֵר (– ראה משנ"ב רו, כא!) בעוד שלא סיים את אכילת הראשון, הריהו נפטר בברכתו.
ברם, אם בהתאם לכל השיטות בדיני הקדימה המאכל האחר חשוב יותר מהראשון – וכגון שבֵּרך על אורז, והביאו לפניו 'פתיתים', וחביבותם שווה – אין המאכל האחר נפטר בברכת הראשון אלא אם התכוון במפורש לפוטרו. [ואם המאכל החשוב מונח לפניו ובדעתו לאוכלו, לכאורה נחשב שהתכוון במפורש לפוטרו].
ואם המאכל האחר חשוב יותר מהראשון רק לפי אחת השיטות בדיני הקדימה – וכגון שאחד מהם מין שבעה והשני חביב יותר – יש לחשוש לשיטה האחרת, אשר על פיה המאכל האחר אינו חשוב יותר וממילא נפטר בברכת הראשון, ואין לברך שנית על המאכל האחר.
[שו"ע ריא, ה, ומשנ"ב לב ו־לג; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 26]
לאיזה מאפה יש דין קדימה לברכה על פני תבשיל?
כפי שלמדנו, מאפה או תבשיל מחיטה ושעורה קודמים לברכה לכל דבר. דין זה אמוּר גם בכוסמין, שבולת שועל ושיפון, הנחשבים כעין חיטה ושעורה; אולם החיטה והשעורה קודמות להם, כיון שהן מפורשות בתורה. וכוסמין, שהוא ממשפחת החיטה, קודם לשבולת שועל ושיפון, שהם ממשפחת השעורה.
ומאפה קודם לתבשיל, כיון שניתן 'לקבוע עליו' סעודה ולברך ברכת המזון (ראה שו"ע קסח, ו). והאורז, שברכתו 'מזונות', אך לא ניתן לעשות ממנו פת שברכתה 'המוציא', קודם לברכת 'העץ' והאדמה', ונחלקו הפוסקים אם הוא קודם גם לפירות משבעת המינים, או ליין. וחמשת מיני דגן קודמים לאורז, כיון שהם משבעת המינים.
[שו"ע ריא, ו, ומשנ"ב לד-לה; ביאורים ומוספים דרשו, 18, 26 ו־30]
סיכום דרגות הקדימה לברכה
סיכום דרגות הקדימה לברכה בקצרה: א. פת לפי סדר זה – חיטה, שעורה, כוסמין, ושבולת שועל ושיפון (שני האחרונים שווים בחשיבותם). ב. מאפה 'מזונות', לפי הסדר הנ"ל. ג. תבשיל 'מזונות', לפי הסדר הנ"ל. וראה לעיל לענין אורז. ד. 'הגפן'. ה. 'העץ' משבעת המינים, לפי סדר הזכרתם בתורה. ו. 'האדמה' משבעת המינים; ויש אומרים שאם 'העץ' ו'האדמה' משבעת המינים שווים בחביבותם, יש לנהוג לפי סדר ההזכרה בתורה. ז. 'העץ'. ח. 'האדמה'. ט. 'שהכל'. ובשני מאכלים השווים בברכתם ובחשיבותם, יש להקדים אחד מהם לפי סדר דרגות אלו: א. שָׁלֵם. ב. חביב. ובכל פירות העץ והאדמה (דרגות ה-ח לעיל) יש להקדים את החביב; וספק אם השָׁלֵם קודם לחביב.
[משנ"ב ריא, לה ושעה"צ ה; ביאורים ומוספים דרשו, 13, 31 ו־32]
האם מאכל קודם למשקה לעניָן ברכה?
מאכל ומשקה שברכתם שווה – יש אומרים שניתן להקדים לברכה איזה מהם שירצה; ויש אומרים שצריך להקדים את המאכל לברכה, אך אף לדעתם, אם המשקה חביב עליו יותר מהמאכל, יש להקדים את המשקה.
וברכת מאכל ומשקה, קודמת לברכת הריח, כיון שבאכילה ושתייה נכנס דבר ממשי לגוף, מה שאין כן בריח. אולם, האוכל פרי שיש לו ריח טוב, אשר מברכים עליו "הנותן ריח טוב בפירות" – יברך תחילה על הריח ויריח, ולאחר מכן יברך על האכילה, כיון שהריח מורגש מיד כשמחזיק את המאכל בידו, בטרם בא אל פיו. ויש שכתב שרשאי לברך על האכילה תחילה, ולא יכוון להנות מהריח עד שיטעם מהמאכל, ולאחר שיטעם יברך על הריח ויריח.
[משנ"ב ריא, לה; ביאורים ומוספים דרשו, 33 ו־34]