המנהג בהרבה קהילות בישראל, שבעת שהשמש היה מדליק נרות חנוכה בבית המדרש היו הילדים זורקים עליו מגבות ומטפחות, והייתה רוח חכמים נוחה מזה, ורק הזהירו שלא יזרקו יותר מדי שלא יכבו את הנרות.
הטעמים למנהג
בטעם המנהג יש כמה הסברים: כ"ק האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל הסביר, שנהגו כן כדי לרמז שאין רצוננו שהשמש ידליק את הנרות, אלא אנו רוצים לראות את הכהן גדול עומד בבית המקדש ומדליק את הנרות.
ויש שביארו הטעם, כיון שחששו לגודל קדושת נר חנוכה שהשטן יפריע מלקיים המצוה, על כן כדי להגן על המצוה זרקו מגבות כדי לתת לו חלק ולא יפריע את המצוה ("ימי חשמנים").
ויש שכתבו שלכאורה טעם מנהג זה הוא להודיע לקהל שאין יוצאים בנר חנוכה שמדליקים בבית המדרש ("אגורה באהלך").
היו מקומות שנהגו לזרוק על השמש מכל הבא ליד, ואף כדורי שלג. כך היה המנהג בבאבוב ובקאסאן, וכן נהגו בעיר אושפיצין.
עם כל זה צריכים לדעת שהיו בזה גם טעמים כמוסים, וכפי שכתוב בקונטרס "דברי תורה – טשערנאביל", שפעם אמר הרה"ק מצעשינוב זי"ע על איזה עיר שרצו לבטל מנהג זה – "מי יודע מה יהיה מהעיר הזו", ובאמת כך היה רח"ל, כיון שיש לכל מנהג טעמים מסוימים וטעמים כמוסים.
לטובה ולסגולה
יש מקומות שנהגו לכבד כל יום איש אחר להדליק הנרות בבית המדרש, וזרקו עליו מגבות וכדומה בשעת הדלקתו, כסגולה לנצרכים לישועות ונחמות, וכך היה נוהג הרה"ק רבי איציקל מפשעווארסק זצ"ל שהיה מכבד אנשים שהוצרכו לישועות ורפואות שהם ידליקו הנרות בבית המדרש ("הליכות צדיק").
מנהגי צדיקי הדורות
ומצינו שכך נהגו הרבה גדולי ישראל, שבבית המדרש שלהם זרקו מגבות ומטפחות על המדליק בבית המדרש, ואף עודדו את הקהל שיזרקו, באמרם שהוא מנהג ישראל, וכך המנהג בצאנז וויז'ניץ, וכן היה נוהג ה'צמח צדק' מליובאוויטש זי"ע והרה"ק רבי צבי הירש מרודניק זי"ע.
התנגדות להמנהג
יש צדיקים שיצאו חוצץ נגד מנהג זה, וכמו שכותב הגה"ק בעל ה'לבושי מרדכי' ממאד זי"ע שעל ידי שזורקים על המדליק, נראה כאילו מפקפק על דברי הרמ"א המביא שמנהג ישראל להדליק נר חנוכה בבית המדרש.
הג"ר מיכאל בער ווייסמאנדל זצ"ל היה מדליק את הנרות בליל א' של חנוכה בבית המדרש, כדי לעקור את המנהג שלא יזרקו על השמש, וכיון שלא זרקו בליל א' לא זרקו גם בשאר הלילות.
להארות והערות ניתן לפנות למכון 'המנהג' במייל: [email protected]
1/186