- ארץ ישראל היא כמו תרומה או מעשר מכל העולם
בתנא דבי אליהו (זוטא פ"ב) נאמר שכשה' ברא את כל העולם הפריש את ארץ ישראל תרומה מכל הארצות, והפריש ממנה תרומה את ירושלים, ומירושלים הפריש את ביהמ"ק. וכן ברא את כל העמים והפריש את ישראל תרומה מהם, ומעם ישראל הפריש תרומה את שבט לוי, וממנו הפריש תרומה את הכהנים. ולכן נתן את א"י לעם ישראל, את ירושלים ללוים, ואת ביהמ"ק לכהנים. ויש לקשר לזה מה שנאמר בגמרא שארץ ישראל נבראה ראשונה (תענית יב), שכן הדבר הראשון יש בו קדושה, כמו שמצינו לגבי בכור וביכורים ועוד.
ומצינו גם שארץ ישראל היא כמו מעשר, כפי שהביא החיד"א בספר מדבר קדמות (מ"א אות מ"א) מהילקוט (סוף יחזקאל): "ישראל לקחו ארץ ז' עממין מעשר מע' אומות, כבת שנוטלת עישור נכסים". ואילו בספר 'זרע ברך' כתב, שכיון שאברהם היה כהן לכן לקח מעשר מהעולם את ארץ ישראל. ובמדרש תלפיות (שם) הביא מספר 'נפוצות יהודה' שהקב"ה ייחד את א"י לעם ישראל כבעל המייחד קרקע לאשתו למזונותיה.
- האם בארץ ישראל לא קיימת הקפידא שלא ללמוד יחידי?
בספר 'הליכות עולם' (ח"ח דף ש"ץ) הביא מסידור היעב"ץ (בהקדמה), שבא"י שאוירא מחכים אפשר ללמוד יחידי. וכ"כ במחזור ויטרי (אבות אות תק"ו) ובארצות החיים (פלאג'י שער ד' אות י"א). אך הגרי"ח סופר בספר דרופתקי דאורייתא (ח"א ס ח') תמה על כך ממה שנאמר במסכת כלה רבתי (פ"ח) שאחיתופל ראה את דוד לומד יחידי והעיר לו. ומשמע שגם בא"י אסור [וכן העיר בשו"ת מנחת שלמה (תניינא סו"ס ק') והניח בצ"ע] ומחמת קושיא זו וקושיות נוספות כתב שעדיין יש להיזהר בזה.
- ההבדל בין צדיקי ארץ ישראל לצדיקי חוצה לארץ
בספר 'ארצות החיים' (פלאג'י שער ב' אות מ"ד) הביא מספר 'לחמי תודה', שתלמיד חכם השורה בחו"ל מקומו כמו א"י, וכן לגבי תפילותיו. וכ"כ ביערות הדבש (ח"ב דרוש י"ב), אך למרות זאת גם תלמידי חכמים חייבים לעלות לא"י, משום שבעלותם ישיגו השגה גבוהה יותר. ובספר 'זכר עשות' (מ"צ אות ה') הביא בשם מהר"ן שפירא שהצדיקים בא"י יכולים להגן על כל העולם כיון שא"י הוא לב העולם, משא"כ צדיקי חו"ל לא יועילו אלא למקומם, כי הם חיות אבר פרטי בלבד, עי"ש באורך.
- בארץ ישראל אין קפידא בלבישת מנעלים
בספר טעמי המנהגים (אות תשמ"א, בקונ"א) הביא בשם חכמי הרמז שבחטא אדם הראשון נתקללה האדמה ולכן יש ענין בלבישת מנעלים כדי שלא יגע בשרו על האדמה. ולכן, במקום שיצא המקום מ'ארור' ל'ברוך' יש לילך יחף. וזה מה שנאמר 'של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש'… ומטעם זה, ביוה"כ, שנתקדשה הארץ בקדושת היום ונכנסת לברכה, ציוו על חליצת מנעל, וכן בתשעה באב שהוא יום שנולד בו המשיח שעל ידו תצא האדמה מהקללה. ובשו"ת יביע אומר (ח"ט ספ"א אות ט') הביא מה'חסד לאברהם' שכל זה דוקא בארץ העמים, שיש לס"מ שליטה, אך א"י עפרה קדוש [כל השנה] וכמ"ש 'כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו'.
- הפירות של ארץ ישראל מולידים קדושה באדם
בספר 'לחם לפי הטף' (מ"א אות ל"ח) הביא מספר 'עין הארץ' (דף מ"ג) שמתי ארץ ישראל אינם חייבים לקליפה על מה שנהנו בעוה"ז ממעדניו, שכן לא אכלו כלום משלהם כי כולה קודש, שהם תחת יד ה', משא"כ מתי חו"ל. ובחתם סופר (סוף מס' חולין, בדרוש) כתב שפירות א"י מולידים קדושה בבני אדם. ובספר 'מאורי ציון' (מ"א אות ד') כתב שפירות א"י אין שיעור להפלגת האורות שיוכל האדם השלם לקבל מהם. וב'אוצר יד החיים' (סוף פרשת משפטים) הביא מהב"ח (סי' ר"ח) שפירות א"י יונקים מקדושת השכינה שבא"י, וזהו שאומרים 'נאכל מפריה ונשבע מטובה', כי באכילת הפירות אנו ניזונים מקדושת השכינה ונשבע מטובותיה. ובזה ביאר הפסוק 'וברך את לחמך והסירותי מחלה מקרבך', כי ידוע שרוב המחלות באות ע"י המזיקים, וע"י קדושת הלחם מא"י צריכים המזיקים לצאת ודו"ק.
(נלקט מתוך ספר 'שער ראובן' סימן ו')