הרה"ג מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א, מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית
חולין דף עז:
נדרשו פוסקי זמננו לשאלה חמורה, של אבחנת בעיות וטיפול ע"י מטוטלת, האם יש בזה משום 'דרכי האמורי' או איסור מעונן ומנחש או חשש עבודה זרה.
המטוטלת
צורת האבחנה ע"י מטוטלת, היא ע"י ששואלים את השאלות שרוצים לברר לצורך אבחנת הטיפול במטופל, ואז המטוטלת, שהיא טבעת בקצה שרשרת, נעה בתנועות מסוימות שמורות על "כן" ו"לא". ישנם רבים שמאמינים שיש בזה תועלת של ממש, ולעומתם רבים הטוענים שהתועלת רק לפתאים המאמינים בדבר שאין בו ממש וצורת תועלתו, כפי שיש תועלת בתרופות דמה, המועילות לרפא מחלות מתוך האמון שהחולה נותן בהן, שבטוח שיבריא ע"י תרופות אלו.
דרכי האמורי
ננסה לברר מעט מדברי הראשונים במה שאמרו בסוגייתנו בחולין דף עז: שכל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי, ואם אין בו משום רפואה יש בו משום דרכי האמורי. שיטת רש"י בשבת ס"ז, שדבר שיש בו רפואה דווקא שרפואתו ניכרת, כגון שתייה או תחבושת, אבל כל שאין בו משום רפואה – הכוונה כגון לחש שאין ניכר שיהא מרפא, אסור משום דרכי האמורי.
והרא"ש הקשה שהרי מצינו בגמרא כמה לחשים שמותרים, אלא האיסור רק כשעושה מעשה שאינו ניכר לרפואה, כמו הדוגמא שהגמרא שואלת מסימן אדום על עץ שמשיר פירותיו, ורש"י עצמו בחולין דף ע"ז פי', שמשקה או סם או לחש נחשבים שיש בהם רפואה ומותרים, ורק מה שעושה שלא על חולי – אסור. וכבר עמד הר"ן בחולין על החילוק בדברי רש"י, וכתב שגם דברים שאין רפואתן ניכרת מותר, ולא נאסרו אלא אותם מעשי תוהו שלהם, שאין בהם תועלת.
בדרכי משה הארוך סי' ש"א סכ"ז פי' בדעת רש"י בשבת שלא כל לחש נאסר, רק לחש שאין ניכר שמרפא, והרא"ש סובר שכל הלחשים מותרים ורק מעשה שאין ניכר אסור.
צורת אריה על מתכת
הרשב"א בשו"ת (ח"א סי' תי"ג) דן, אם מותר לעשות צורת אריה על מתכת לרפואה, וכתב שהרמב"ן היה מתיר ועושה את זה, ואח"כ דן בדברי הרמב"ם שמדבריו בהלכות עבודה זרה (פי"א הט"ז) נראה, שהאיסור הוא רק בדברים שאין בהם תועלת, והמאמין בהם הוא מחסרי הדעת, משמע שאם הדבר מועיל בנסיון, אף שאינו מובן רק בדרך סגולה – מותר. ובמורה נבוכים פרק ל"ז כתב, שמה שעושים בדרך סגולות וכוחות מיוחדים אסור, והוא בכלל מש"כ "לא תלכו בחוקות הגויים", והם אשר יקראו 'דרכי האמורי', מפני שהם סעיפי מעשה המכשפים, ושהם דברים לא יגזרם היקש טבעי עכ"ד משמע שאוסר כל הסגולות, ותמה הרשב"א שזה סותר מש"כ בחבורו, ותי' התוספת יום הכפורים ביומא פ"ג, שבאמת גם רפואה סגולית – אם מוכח שמועילה ע"פ נסיון – מותר, ורק רפואות שהמציאו הגויים מכח עבודתם ואין השכל מודה שיש בהן ממש – זה אסור.
דרכי האמורי שלא הוזכרו בגמרא
ה'בית יוסף' סוף סי' קע"ח כתב מהגהות מימוניות פי"א מע"ז בשם ה'יראים', שאין להוסיף לאסור אלא מה שמנו חכמים שהיתה קבלה בידם, והסמ"ג כתב שבתוספתא דשבת מונה הרבה דברים שיש בהם מדרכי האמורי, וכתב ע"ז הבית יוסף, שהרבה דברים שנויים שם שיש בהם דרכי האמורי ואנשים נכשלים בהם, ואין איש שם על לב, ושמא משמע להו שאין לחוש משום דרכי האמורי, אלא לדברים שהוזכרו בגמרא בלבד, וכל שאר דברים השנויים בתוספתא הוו דלא כהלכתא, דאם לא כן לא הוןה שתיק תלמודא מינייהו עכ"ד.
דברי הבית יוסף היתר או לימוד זכות
החיד"א בשיורי ברכה יו"ד סי' קע"ט העתיק דברי הבית יוסף אלו להלכה, והזכיר שכן הסכים זקנו ה'חסד לאברהם' ומהריק"ש, והוסיף לבאר כוונת הבית יוסף שסתמא דגמרא ידעו שיש תנאים החולקים על תוספתא זו לכן לא פסקוה להלכה, וכן נקט הרב פעלים חיו"ד ב' סי' כ"ט, אבל ה'פתח הדביר' (סי' ש"א סכ"ז) הקשה שבגמ' שבת דף ס"ז כתוב, שרבי חייא בר אבין אמר על 'פרק אמוראי' שכולם יש בהם משום דרכי האמורי, חוץ מלחש שעושים למי שנתקעה עצם בגרונו, ופי' רש"י ש'פרק אמוראי' זהו הפרק בתוספתא שמונה כל סוגי דרכי האמורי, וא"כ נפסק בגמרא דברי התוספתא,לכן כתב ה'פתח הדביר' שהבית יוסף נתכוון ללמד זכות על ההמון, שמקילים כי אינם יודעים שזה להלכה, אבל לפי ההלכה זה אסור.
לכן יש לדעת, שבכל הטיפולים של מטוטלת ו'מח אחד' וקניסולוגיה יש שאלות חמורות, ובארנו מעט מהסוגיא ואין כאן מקום להאריך יותר, ואין להקל בלי הוראת חכם, ויש לבטוח בהשי"ת ולקיים מה שנאמר "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".