הרב טוביה פריינד
"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (כח יב)
בשיחה שזכינו פעם לקיים עם הגאון רבי דוד פיינשטיין זצ"ל, שמענו מפיו עובדה מיוחדת ומאלפת, הממחישה עד כמה משפיעה הכתיבה על הקורא, ועל האופן הנכון בו יש לכתוב על חייהם ופעלם של גדולי ישראל. וכך סיפר לנו בנועמו:
"כשיצא הספר 'רבי משה פיינשטיין', כמה ימים לאחר ההדפסה הגיע אדם אחד לישיבה [-תפארת ירושלים, ישיבתו של הגר"ד זצ"ל] וביקש שברצונו להיפגש עם ראש הישיבה ולשוחח עמו, וחפץ הוא אף לתרום סכום נכבד לישיבה.
"האיש שנכנס וניצב מולי לא היה נראה נגיד או בעל יכולת" – סיפר רבי דוד זצ"ל – "הוא היה לבוש במלבושים בלויים וקרועים. ביקשתי ממנו לשבת ולשמוע מה בפיו, והוא החל לספר את סיפורו:
"הוא 'בעל תשובה' שחזר לשמור תורה ומצוות. בעבר לא ידע כמעט על יהדותו, אך קיים רק מצוה אחת שהיתה נהוגה בבית אביו, והיא שמירת הפסח – דהיינו ששמר את עצמו מכל מחמצת ונזהר שלא לאכול חמץ בחג הפסח. חוץ ממצוה זו לא שמר על יהדותו כלל, ועל תומ"צ מאן דכר שמיא.
"בפגישתו עמי סיפר כי הכיר ושמע על אבי – הגר"מ פיינשטיין – כפוסק וכרב גדול. הוא הבחין בחמימותו וסבר פניו היפות לכל אדם, וגם אליו לא אחת התייחס אבי ודרש בשלומו, אך לא עמד על מהותו וטיבו. משיצא הספר לאור החליט לקנותו ולקרוא על קורות חייו ופועליו, בהיות שהכירו במקצת.
"כשסיים לקרוא החליט לחקור על שורשיו ולהתחקות על יהדותו, ולבסוף החל לאט לשמור תורה ומצוות. ולכן הגיע להיפגש עם בנו ולתמוך בישיבתו, שאבי הגאון זצ"ל עמד בראשה.
"כאשר סיים האיש את סיפורו הוציא פנקס צ'קים ורשם המחאה בסך 500 דולר, ואמר שבתוך שלושה חודשים יבוא שוב לתמוך בישיבה. 'למרות שזו תמיכה זעומה', אמר, אני מבקש מראש הישיבה שיתייחס לתרומה זו כחשובה, שכן אני חוסך עבורה מלחמי הדל כל חודש.
"כעבור שלושה חודשים, בתאריך שנקב, הופיע שוב האיש בשערי הישיבה וביקש לדבר עם ראש הישיבה. משנכנס לחדרי שאלני האיש האם אני זוכר אותו. השבתי בחיוב, ומבלי להוציא הגה מפיו שלף האיש שוב את פנקס הצ'קים שלו ורשם המחאה שניה ע"ס 500 דולר.
"היהודי התקרב אט אט ליהדותו, ולימים הגיע להתפלל וללמוד בהיכל הישיבה, קבעו לו 'חברותות' ו'סדרי לימוד', ובסוף ימיו רשם את כל הונו על שמה של הישיבה".
סיים הגאון רבי דוד פיינשטיין את הסיפור ואמר: "ראה עד היכן מגעת השפעתו של ספר הנכתב [באנגלית] בשפה רהוטה לאנשים פשוטים, ספר שבו לא תיארו את אבי זצ"ל כ'מלאך', אלא תיארו אותו כבן אדם. הן בלימוד התורה, ביראת השמים שלו, והן בהנהגותיו האנושיות, מידותיו המופלאות ויחסו הלבבי לכל אדם. וכך התבטא אותו בעל תשובה שחזר ליהדותו על אישיותו של אבי זצ"ל כפי שלמד מתוך הספר אודותיו וכן מתוך היכרותו האישית: 'עהר איז גיווען א מענטש' – הוא היה בן אדם.
"אדם צריך לשאוף בכל יום 'מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי', אך עליו לשאוף למעשים שהוא יכול להגיע אליהם, ולא ל'מעשי מלאכים' שאין הוא יכול להשיגם. הרי ידוע מה שאמרו חז"ל: 'אם ראשונים כמלאכים, אנו כבני אדם; אם ראשונים כבני אדם, אנו כ…' לכן צריכים לשאוף להגיע למעשים שנוכל להגיע אליהם, מעשים של בני אדם…".